דילוג לתוכן העיקרי

העיראקים צמאים לידע על היהודים שנעקרו מארצם

עם הדחתו של סדאם חוסיין באה אל קצה ההדחקה הרשמית של תולדות היהודים שאולצו לעזוב את עיראק באמצע המאה ה-20. עכשיו היא מסוקרת בסרטים ובדיווחי חדשות.
TO GO WITH STORY BY JOSEPH KRAUSS  Muslim men sit at the entrance of a mosque, housing the tombs of the four companions of the Jewish prophet Ezekiel in the little town of Kifl, south of Baghdad, on April 29 2009. Muslims revere nearly all the central religious figures from Judaism and Christianity, including Ezekiel -- the prophet who followed the Judeans into the Babylonian exile in the 6th century BC. Between 1948 and 1951 nearly all of Iraq's 2,500-year-old Jewish community fled amid a region-wide outbr

כל עוד שלטה בארצם מפלגת הבעת, מ-1968 עד 2003, על בני העם העיראקי נאסר לבחון את סוגיית היהודים שחיו בעיראק, הגלייתם מהמדינה והשפעתם על החיים בעיראק. כל מה שנגע לתרומתה של הקהילה היהודית לחברה העיראקית הושתק. אבל מאז 2003 החלו העיראקים לחשוב שוב על שכניהם היהודים ועל החותם שהטביעו בחברה. הם גם התחילו לחשוף את השיטות שבהן נעקרו ממקומם.

במשך למעלה מ-2,500 שנה חיו יהודים בעיראק, רובם בבגדאד אבל חלקם בבאבל, במוסול ובערים אחרות. לפי האומדן הם מנו בממוצע כ-2.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיראק. בשנות ה-40 וראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת נפלו היהודים קורבן למעשי ביזה והרג, שהובילו בסופו של דבר לעקירתם. ההתקפות הראשונות נגד יהודים התרחשו ב-1941, בתקופת ממשלתו הפרו-נאצית של ראש הממשלה ראשיד עלי אל-כילאני.

בספרו "בגדאד אהובתי" מצטט הפרופ' שמואל מורה סטטיסטיקות ממשלתיות המתעדות אלפי מקרי מוות בקרב יהודים ועיראקים באותה תקופה. הסופר וההיסטוריון העיראקי קאדם חביב תיעד את הסטטיסטיקות במחקר שכותרתו "ההפיכה והפָרָהוּד [הפרעות] נגד יהודים בפברואר-מאי 1941". הוא מצטט סטטיסטיקות ממשלתיות מיוני 1941, שלפיהן נאמד מספר ההרוגים ב-110 ומספר הפצועים ב-204. חביב כלל גם אומדנים של משקיפים, ביניהם מנהיג היהודים בעיראק המצוטט באומרו כי "מספר היהודים שנהרגו הוא 179, ו-2,118 נפצעו. מספר הבתים שנבזזו בזמן הפרהוד מגיע ל-1,000, ו-2,500 חנויות נשדדו. ו-40 אלף יהודים סבלו אבדות, קלות או כבדות".

כשחולקה פלשתינה ב-1948 גבר הכעס על היהודים, שנתפסו כפרו-בריטים ופרו-ציונים, וההתקפות בבגדאד החמירו. ב-1950 הוציאה ממשלת עיראק צו שבו נדרשו יהודי עיראק לוותר על אזרחותם ולצאת לישראל תוך שהם מותירים מאחור את רכושם. ההיסטוריון ראשיד אל-חיון טוען כי מספר אנשי דת ערבים מילאו תפקיד בפיתוח תוכנית לעזיבתם הכפויה של כ-150 אלף יהודים עיראקים.

הסרט מ-2014 "עסוואת אל-ראהיל" (צלילים של עזיבה), שהופק בידי [תחנת הטלוויזיה האמריקאית] אל-חורה-עיראק בערבית ובאנגלית, בוחן את התפקיד שמילאו יהודים עיראקים בהתפתחות המוזיקה בעיראק. בראיון טלפוני שנערך ב-4 בדצמבר סיפר מוחמד חוסיין, מפיק הסרט שעובד באל-חורה בוושינגטון, על התגובות הבלתי צפויות שהתקבלו מעיראקים אחרי שהסרט הוקרן לראשונה בערבית בערוץ. לתחושתו, הסיפורים שסופרו בסרט ריגשו את העיראקים והם חשו מעין נוסטלגיה לאנשים האלה שהשפיעו לחיוב על החיים בעיראק.

תוכניות טלוויזיה שהופקו מאז 2003 חשפו רבות על החיים וההישגים של היהודים בעיראק. "סלימה פאשה" – סדרה בת 30 פרקים מ-2012 שנכתבה בידי פאלאח שאקר, בוימה בידי באסם קאהאר והופקה בערוץ אל-שרקיה – מספרת את סיפורה של הזמרת העיראקית היהודייה המפורסמת סלימה מוראד. הסדרה נוגעת בהיבטים רבים של החיים היהודיים בעיראק ובדרך שבה אולצו היהודים לעזוב.

בדיווח של תחנת הרדיו "עיראק החופשית" (Radio Free Iraq) מ-25 במאי 2011 תוארו תושבי השכונה הבגדאדית "מקום תורה", מקום מושבם של כמה מתושבי העיר היהודים, כמי שנמנו עם המשפחות המכובדות ביותר בבגדאד. דיווח של "רדיו עיראק החופשית" מספטמבר 2012 חשף כי בבגדאד עדיין קיים בית קברות יהודי הנמצא בהשגחתו של אדם מוסלמי, שגם קובר את בני המשפחה היהודית היחידה שנותרה בעיר.

המפיק חוסיין סיפר כי העיראקים נזכרים עכשיו בהשפעתם של יהודי עיראק, מפני שהמידע עליהם אינו מושתק עוד. האיסור שהוטל קודם לכן על עיסוק בנושא גרם לזלזול ביהודים ולהתעלמות מתרומתם למדינה. משהוסר האיסור אפשר היה לדון במידע שעכשיו חודשה הגישה אליו, הכולל ממצאים חיוביים.

חוסיין ציין כי אחת התרומות של היהודים לחיים האמנותיים בארץ הייתה הענקת צביון עיראקי לאומי לשירים. אחד המלחינים היהודים הבולטים בעיראק היה סאלח אל-כווייתי, שהיה פופולרי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אנשים ברחבי עיראק שרים את שיריו עד עצם היום הזה.

נראה שגם יהודים עיראקים מבטאים בימים אלה רגשות נוסטלגיים. באוקטובר שידר ערוץ אל-רשיד תוכנית שכותרתה "יהודי עיראק: נוסטלגיה לעבר". הופיעו בה גולים עיראקים בבריטניה שהעלו זיכרונות מחייהם לפני הגלות והביעו רצון לחזור לעיראק. קבוצה של עיראקים הקימה דף פייסבוק הקורא לחזרתם של היהודים למדינה.

ב-20 באפריל 2009 דיווח העיתון אל-זאמאן על אשה יהודייה עיראקית שהצליחה להחזיר לעצמה את ביתה בבגדאד לאחר שזכתה בתביעה משפטית להחזרת רכוש שהוחרם כשאולצו היהודים להגר.

דומה שתשומת הלב ליהודי עיראק הגולים עודדה גם אחרים לבחון את ההיסטוריה שלהם ועודדה את העיראקים להביע את השקפותיהם. ערוצים כמו אל-ערבייה, אל ג'זירה ואחרים דיווחו על הנושא, דיווחים שהתמקדו בדרך כלל בדו-קיום ששרר בין היהודים למוסלמים בעיראק ובכבוד שרחש כל צד לאמונותיו של האחר. לדוגמא, ערוץ [היוטיוב] NFO דיבר עם עזרא לוי (83), שעדיין מחזיק בביתו בבגדאד לוח שעליו חקוקים פסוקים מן הקוראן לצד סמלי דת יהודיים.

יהודים חיו בעיראק מאז התקופה הבבלית. כמו עיראקים אחרים, הם דבקו בזהותם העיראקית למרות התמורות הגדולות שחוותה המדינה. מה שקרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת היה יותר מכפי שיכלו לסבול. כיום נעקרים באותו אופן הנוצרים בכמה אזורים בעיראק בידי המדינה האסלאמית, שמאלצת אותם לעזוב את הערים והעיירות שבהן חיו אבות אבותיהם.

More from Shukur Khilkhal

Recommended Articles