זה היה רגע מוזר בתולדות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב [20 בנובמבר]: עשרות בני אדם הסתובבו במסדרונות המבנה הענק, הידוע לשמצה בקשיי ההתמצאות שבו, מפות בידיהם, תוהים לאיזה כיוון ללכת; אבל לא כדי להגיע לאוטובוס הנכון, אלא בניסיון לנווט היטב בין עציצים תלויים באוויר, חללים מסחריים שהפכו ליצירות אמנות ענקיות ורקדנים המאתגרים את כוח הכבידה על מעקות בטון אלכסוניים. כל ההתרחשות הזאת מהווה חלק מתערוכה בשם "התחנה הבאה": אמנות, חקלאות ומיקרו אקולוגיה ברחבי התחנה המרכזית החדשה.
הדיסוננס בין ההתרחשות הטרנדית-עדכנית פרי פרויקט שאפתני של "קולקטיב אנייה" – חבורת אמנים, מעצבים, אדריכלים ואקטיביסטים המגדירים את עצמם כ"מנבטה לסביבה עירונית", לבין היומיום האפור והעגום של התחנה המרכזית – אבן שואבת לעובדים זרים, אוכלוסייה חלשה ופשיעה, היה מדהים.
