דילוג לתוכן העיקרי

המקום הכי ירוק בתל אביב

חבורת אמנים ומעצבים צעירים וכישרוניים החליטו לאתגר את המבנה הכעור והמוזנח של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב באמצעות ניסוי בחקלאות אורבנית וחדשנות עירונית. מסתבר שגם גוש בטון אפור יכול לפרוח.
Tel Aviv Bus Station 5.jpg

זה היה רגע מוזר בתולדות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב [20 בנובמבר]: עשרות בני אדם הסתובבו במסדרונות המבנה הענק, הידוע לשמצה בקשיי ההתמצאות שבו, מפות בידיהם, תוהים לאיזה כיוון ללכת; אבל לא כדי להגיע לאוטובוס הנכון, אלא בניסיון לנווט היטב בין עציצים תלויים באוויר, חללים מסחריים שהפכו ליצירות אמנות ענקיות ורקדנים המאתגרים את כוח הכבידה על מעקות בטון אלכסוניים. כל ההתרחשות הזאת מהווה חלק מתערוכה בשם "התחנה הבאה": אמנות, חקלאות ומיקרו אקולוגיה ברחבי התחנה המרכזית החדשה.

הדיסוננס בין ההתרחשות הטרנדית-עדכנית פרי פרויקט שאפתני של "קולקטיב אנייה" – חבורת אמנים, מעצבים, אדריכלים ואקטיביסטים המגדירים את עצמם כ"מנבטה לסביבה עירונית", לבין היומיום האפור והעגום של התחנה המרכזית – אבן שואבת לעובדים זרים, אוכלוסייה חלשה ופשיעה, היה מדהים.

כשאומרים לתל אביביים, ובעצם לא רק להם, "התחנה המרכזית החדשה", התגובה האוטומטית היא מיאוס וגועל. אף אחד לא באמת הולך לשם, וחלקים רבים במבנה כלל אינם בשימוש. ההבטחה הארכיטקטונית שנחנכה ב-1993 הפכה שם קוד לרשלנות עירונית: הקומפלקס הענק, בן 7 הקומות, הוקם במרכזה של שכונת נווה שאנן בדרום העיר, והיה אמור להוות מרכז מסחרי שוקק חיים וצומת תחבורה ארצית. אלא שמהר מאוד התברר שתכנון התחנה היה בעייתי, כך שחלקים רבים ממנה אינם מנוצלים כלל. החלוקה למפלסים אינה משרתת נכון את תנועת האוטובוסים, והמבנה גורם נזק חברתי, כלכלי וסביבתי לשכונה, שגם כך נחשבה לאזור קשה. בתחנה עדיין עוברים עשרות אלפי אנשים ביום, אולם רובו המכריע של הבניין נטוש, והעסקים שעדיין פועלים בתחנה נחשבים זולים, חלקם אף מפוקפקים. הנוף האנושי שממלא אותה הוא בעיקרו אוכלוסייה קשת יום יחסית - עובדים זרים ותושבי השכונה.

"המבנה הזה תקוע בלב שכונת מגורים, פיל לבן שפוגע בסביבה ובתושבים שחיים בסמוך", מודה סגן ראש העיר, אסף זמיר. ב-2013 אישרה עיריית תל אביב תוכנית מתאר אשר במסגרתה ישונה ייעודו של המבנה, כך שלא ישמש עוד תחנת אוטובוסים ויהפוך לקומפלקס של תעסוקה, מלונאות ומגורים. בינתיים התחנה במקומה עומדת – מוזנחת, מיואשת, אלימה.

את המציאות הזו הקולקטיב רוצה לאתגר. חבריו, הלהוטים אחר קיימות אורבנית [פיתוח עירוני בר-קיימא], החליטו לקחת את מבנה התחנה, על כל הרע שבו, ולהפוך אותו לזירת ניסוי בחקלאות אורבנית וחדשנות עירונית.

במעין מסלול שמתחיל במדרחוב "נווה שאנן" הסמוך, שבו מתקבץ מדי יום אוסף של אוכלוסיות קשות יום, ומסתיים בקומה השביעית של התחנה – אולם הנוסעים של חברת האוטובוסים העירונית "דן", יצרו חברי הקולקטיב כשלושים פרויקטים. אלה כוללים, בין השאר, ספרייה מודולרית משולבת בעציצים; אוטובוס צבעוני שעל גגו גינה; הדגמות של גידול מזון בעיר; "אגרו-פואטיקה" – שירה העוסקת בקיימות, טבע ועיר; ושלטי פרסומת מוארים שהוסבו ליצירות אמנות. התערוכה, שנחנכה השבוע [20 בנובמבר], תוצג בתחנה עד סוף השנה.

"הקולקטיב קם אחרי המחאה החברתית, שבה למדנו יותר מהכל שאדם אחראי על עצמו ועל המרחב שמקיף אותו", אומרת אביגיל רוביני מהקולקטיב, שלמדה תקשורת חזותית ב"בצלאל", "מתוך שיח בקפיטריה צמחה השאיפה להתאגד ולפעול במרחבים אורבניים מדוכאים. הרבה אנשים עוברים כאן יום יום, ופרויקט כזה יכול לתת להם תמריץ ליזום בעצמם מרחב ירוק בסביבה שלהם. הם יראו שגם בתוך גוש בטון זה אפשרי. כולנו יודעים מה עושה קצת ירוק לאדם, עוד לפני שהתחלנו לדבר על המשמעויות הכלכליות והחברתיות העצומות".

בקולקטיב מסרבים לראות את המבנה הכעור כחסר סיכוי. "אנחנו רק מאפשרים סיטואציה אחרת, לא באנו לתקן הכל. אנחנו לא עובדים סוציאליים", אומרת רוביני, "מבחינתי, גם בבניין משותף רגיל, שיש בו קצת אדמה משותפת, לא יכול להיות שהשכנים לא יתאגדו ויעשו עם זה משהו".

"יש הרבה חזון למה שאפשר לעשות בשטח התחנה אם נשטיח הכל ונתחיל מהתחלה", אומר זמיר, "אבל כאן יש פרויקט שאומר 'זה מה שיש ועם זה עובדים'. הם אנשים רציניים שמובילים את תחום החדשנות העירונית. פתאום יש פה המון תל אביבים צעירים, גם מעט תושבים מהשכונה, שבדרך כלל לא מגיעים לכאן. הפוטנציאל הוא אדיר, לא רק בראייה לעתיד הרחוק אלא כאן ועכשיו, כפי שהמבנה נראה היום. אני מלווה המון פרויקטים של יזמות צעירה בעיר, וזה הפרויקט הכי רציני שהיה פה".

רוב תושבי השכונה ובעלי העסקים אינם באמת שותפים להתרחשויות בתחנה. בזמן שבקומה שבע מרימים כוסית, הסוחרים בקומה שש כלל לא יודעים על האירוע שמתקיים מסביבם, מעליהם ומתחתם. כך גם העוברים והשבים המשתמשים בתחנה. יעקב, חובש כיפה, יושב בספרייה ירוקה ומלאת עציצים. הוא נהנה מההתרחשות אבל לא ממש מבין מה קורה כאן. "ירדתי מהאוטובוס, שמעתי מוסיקה ובאתי לראות מה זה. זה יפה". בעיקר מטרידה אותו העובדה שמוכרים בתחנה עציצים בשנת שמיטה.

אבל התערוכה מצליחה בכל זאת למלא אחר השאיפות שלה. חיילים בדרכם הביתה עוצרים לראות מופע מחול ספונטני של ג'ן, אנני וברטי, תלמידים מחו"ל של להקת המחול הירושלמית "ורטיגו". לצדם עומד מוחמד, צעיר מרמלה שעובד ביפו. "זה כל כך יפה", הוא אומר ומצלם.

הרקדן ברטי מספר ששותפו לדירה, שיצר עבור הפרויקט עבודת אמנות, הוא שהציע לו להשתתף ביצירה שבמסגרתה הוסבה תחנת הרדיו של התחנה לבית גידול אקולוגי לדגים. הריקוד שלהם מתכתב עם האלמנטים האקולוגיים והמחזוריים. "אנחנו תמיד מחפשים מקום להופיע", אומר ברטי ומספר, שנהג האוטובוס בקו ירושלים-תל אביב שאל אותם בהפתעה "אתם בטוחים שאתם מופיעים כאן?"

"יש תדמית לא טובה למקום", מודה מיקי זיו, מנכ"ל התחנה, "מהרבה סיבות, חלקן מוצדקות וחלקן לא. התפקיד שלי, בין השאר, הוא לשנות את התדמית הזו, ואחת הדרכים הטובות לכך היא באמצעות תרבות".

ליאת ואבנר, המבקרים בתערוכה, מוכיחים שהוא צודק: "המתחם די מזעזע, אבל הנה הוכחה שאפשר לעשות איתו דברים אחרים. דברים מרתקים קורים כאן, צריך שאנשים יגיעו ויראו".

More from Yuval Avivi