פרשת השופט כהן: הציבור דורש שקיפות

בקיץ 2006 טסו בדחיפות שני קציני משטרה בכירים לגווטאמלה כדי לשכנע את ה' לחזור לארץ ולהעיד נגד שר המשפטים לשעבר חיים רמון.

ה' הייתה קצינה בלשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט, ורמון נחשד כי נישק אותה בניגוד לרצונה כמה שבועות קודם לכן. מלכתחילה ה' לא התכוונה להתלונן במשטרה, אך הופעלו עליה לחצים כבדים, בין השאר על ידי תנ"צ מירי גולן, שכיהנה אז כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה.

באותם ימים המשטרה והפרקליטות הפגינו להיטות להפוך את הנשיקה של רמון לעבירה חמורה של הטרדה מינית. אין עוררין על התנהגותו הבעייתית של רמון, אך מטרידים לא פחות היו המאמצים והמשאבים כדי לגרום לה' להתלונן במשטרה ואחר כך להעיד נגד השר הבכיר, שביקש לבצע רפורמות מבניות במשרד המשפטים. בסופו של דבר רמון הורשע, ומאז ועד היום הוא מאשים את הפרקליטות והמשטרה כי פעלו לפגוע בו מטעמים לא עניינים.

שמונה שנים אחרי, פרשת החשדות להטרדות מיניות מצד שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יצחק כהן, הנחקרות בימים אלה, מעניקה לטענות רמון רלוונטיות.

נגד כהן, שהיה עד לשבוע שעבר [ספטמבר 2014] מועמד לכהונת שופט בית המשפט העליון, מתנהלת חקירה פלילית בחשד שהטריד וביצע מעשים מגונים בנשים שונות.

אחד המקרים הנחקרים התרחש לכאורה לפני כשנתיים, כאשר כהן הטריד מינית, לפי החשד, עורכת דין מהצפון. המקרה, מתברר, היה ידוע בזמן אמת גם לפרקליט המדינה אז משה לדור, לאחר שפרקליטת מחוז הצפון דיווחה לו כי עורכת הדין סיפרה לה על האירוע. מידע זה הועבר גם לסגנו, השופט תאופיק כתילי.

מה נעשה עם המידע הזה? מתברר שלא הרבה. כהן המשיך לכהן במשרה הרמה של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ואף התמודד כאמור על משרת שופט בית המשפט העליון. בנקודה הזאת, כפי שקורה לא פעם כשאדם על סף קידום לתפקיד בכיר יותר, צצות פרשיות מביכות מעברו.

כיצד ייתכן שאותה מערכת אכיפת החוק, שידעה לטוס עד קצה העולם כדי לשכנע את ה' מפרשת רמון להעיד נגדו, מתנהלת כמועדון חברים סגור, ומטייחת לכאורה חשדות לעבירות מין של אחד מאנשיה? מדוע, ישאל הציבור ובצדק, גילו במשטרה ובפרקליטות רק לפני שלושה חודשים פעלתנות יתר בבדיקת החשדות להטרדות מיניות של השר סילבן שלום, וניסו במשך שבועות ארוכים, לשווא, לשדל את אחת הנשים להעיד נגדו?

בינתיים פורסם כי שרת המשפטים ציפי לבני הורתה על בדיקת החשדות לטיוח מצד לדור ובכירים אחרים. מרגע לרגע נראה שפרשה זו הופכת מפרשת ההטרדות המיניות של השופט כהן לפרשת בכירי מערכת המשפט שידעו ושתקו.

פרשת השופט כהן היא בלתי נסבלת, לא רק בגלל חומרתה הפלילית והאנושית, אלא גם בשל התקרנפות הקולגות, ובראשם משה לדור, שנודע אמנם כ"אימת הפוליטיקאים," אך במקרה של כהן כנראה שלא היה לו דחוף להגיע לחקר האמת.

מה שאמר לדור להגנתו, באמצעות מקורביו, ופורסם בערוץ 2, מקומם לא פחות: "לחלוטין לא היה ברור שמדובר בהטרדה מינית פלילית. מה שנבדק נמצא שאינו מצדיק שום צעד מבחינתה של הפרקליטות. עורכת הדין לא התלוננה...גם היא לא חשבה שמדובר באירוע פלילי, והיא הדגישה בפנינו שאם נתקדם היא תכחיש...נעשתה בדיקה מסוימת (במידע שמסרה הפרקליטה). המסקנה – אפס היתכנות לטיפול שמתבקש מהמידע שמסרה. להתקדם למצב של חקירה נתפס אז כמצב בלתי אחראי".

בצדק שואל את עצמו הציבור, לא כל שכן הפוליטיקאים, כיצד ייתכן שגם במקרים של רמון ושלום הנשים לא ששו להעיד, אך הופעלו עליהן לחצים כבדים. במקרה של רמון זה אף הצליח. מדוע בעניין השופט כהן הסתפק לדור ב"בדיקה מסוימת" עליה הציבור לא שמע כלל והחשדות נותרו בין כתלי בית המשפט? האם ייתכן שיש סטנדרט אחר עבור שופטים?

בסוף השבוע [12 בספטמבר] צץ מקרה נוסף בו נחשד שופט בכיר בהטרדה מינית. בראיון לתקשורת חשפה עו"ד אביטל בן נון, לשעבר פרקליטה במחוז חיפה, כי שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה הטריד אותה מינית לפני 18 שנה. גם אז האירוע לא דלף לתקשורת ולא נעשה ניסיון להגיע לחקר האמת, אף שבן נון דיווחה על המקרה. היום, כמו אז, היא אינה מתכוונת להתלונן. למרות זאת הורה היועץ המשפטי לממשלה על חקירת המקרה שהתיישן.

שפע הגילויים והחקירות הם פועל יוצא של מהפכת השקיפות המתרחשת לנגד עינינו באמצעות הרשתות החברתיות. בעולם הניו מדיה קשה לבלום מידע, בסופו של דבר הוא יוצא החוצה. גם כאשר מדובר בחשיפה שהחלה בתקשורת המסורתית, הרשתות החברתיות לא יתנו לה לדעוך ולהעלם אם יחוש הציבור אי צדק. הרשתות החברתיות מעודדות ומאפשרות הצצה לחצר האחורית של הממסד, של המערכות השלטוניות, של המשטרה, הצבא והפרקליטות.

הציבור רוצה לדעת האם יש שווים ושווים יותר בפני החוק, ולכן מומלץ ללבני לוודא שבדיקת החשד לטיוח פרשת השופט כהן תהיה רצינית, יסודית ומהירה. הציבור כאמור דורש שקיפות.