לא מנהיג, נואם

זה היה הנאום התשיעי של בנימין נתניהו [29 בספטמבר] כראש ממשלה ישראלי בפני עצרת האו"ם. המנהיג הישראלי הוותיק לא מחמיץ את ההזדמנות הזאת. בכל שנה הוא מתעקש מחדש להיות זה שיתייצב שם, על הפודיום, במסגרת המשפט הבינלאומי הפומבי שנערך לישראל, ויהיה ה"אלן דרשוביץ" האולטימטיבי שלנו. ביבי יודע למה הוא עושה את זה. בלי הנאומים הללו, וההופעות ההן בוושינגטון בפני בתי הקונגרס, ובפני צירי ועידת איפא"ק, הוא לא היה ראש ממשלה. כי זה מה שנתניהו יודע הכי טוב לעשות: לנאום.

הוא כותב את נאומיו בעצמו. בשקדנות, בנוקדנות, כותב ומוחק ומתקן ועורך טיוטות. יש לו את זה. קודמיו, כמו יצחק רבין למשל, נתנו ליועצים שלהם לכתוב את הנאומים, והעירו עליהם הערות, ותיקנו בהם תיקונים. קודמיו, כמו יצחק רבין, אהוד אולמרט ואריאל שרון, גם עשו דברים פיזית, בשטח. שינו את פני ההיסטוריה. נתניהו רק נואם, ולכן הוא לא משאיר את מלאכת הכתיבה בידיו של אף בן תמותה אחר. זה שלו.