דילוג לתוכן העיקרי

קריאת השכמה ללבני ולפיד

תמיכתם של השרים לפיד ולבני בחרם על ממשלת הפיוס הפלסטינית היא אחד הגורמים ללחימה המתמשכת בעזה ולמבוי הסתום המדיני, אולם יש להם עדיין הזדמנות לתקן את המעוות.
U.S. Secretary of State John Kerry (L), Israeli Foreign Minister Tzipi Livni (C) and Palestinian representative Saeb Erekat sit before a meeting of the Middle East Quartet on the sidelines of the U.N. General Assembly at the U.N. headquarters in New York September 27, 2013. REUTERS/Brendan McDermid (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTX142KR

באביב 2011, יום אחרי אחת ההכרזות הקודמות על ממשלת אחדות בין חמאס לפתח, כתב עיתונאי בכיר את הדברים הבאים בעמוד הפייסבוק שלו: "חמאס ופתח מכריזים על ממשלת אחדות, ומיד הימין מסתדר בטור של ה'נגד' והשמאל מתארגן בטור של ה'בעד', וכל אחד צועק לעבר הצד השני 'אמרתי לך'". העיתונאי תהה מדוע אף אחד לא מעז לומר: "זה כרגע קרה, אין לי מושג עדיין מה זה אומר, תשאלו אותי עוד שבועיים שלושה ואולי אדע יותר, כי אני משתדל לא להגיב ממקום אוטומטי". הוא חתם את דבריו בשאלה "איך לא נמאס לנו להיות כל כך צפויים?"

שמו של העיתונאי הוא יאיר לפיד, כיום שר האוצר וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. ב-2 ביוני השנה הוא הרים את ידו בעד ההחלטה להפסיק את המשא ומתן על הסדר הקבע עם הפלסטינים – כמה שעות בלבד לאחר השבעת ממשלת הפיוס בין פתח לחמאס. הוא הצטרף לשאר השרים שהסמיכו את ראש הממשלה להטיל סנקציות על הרשות, מאחר שכדברי החלטת הקבינט, היא "נושאת באחריות על כל הפעולות הפוגעות בביטחון ישראל שמקורן ביהודה, שומרון ועזה". יו"ר יש עתיד לא ערער על ההחלטה גם לאחר שהתברר כי הממשלה הפלסטינית הזמנית אינה כוללת אף לא איש חמאס אחד, וכי המנדט שלה מתמצה בשיקומה של רצועת עזה ובהכנת הבחירות בשטחים הכבושים.

שרת המשפטים ציפי לבני הצביעה אף היא בעד ההחלטה. ב-2011 לבני הייתה יו"ר האופוזיציה, ובעקבות הניסיון ההוא לפיוס פלסטיני היא תקפה את נתניהו על כך שאינו מתקדם בתהליך המדיני. "לגייס את העולם זה לא רק לעבור ממדינה למדינה ולנזוף בעולם, ולומר שהעולם צבוע ושיש טרור", היא הטיחה בראש הממשלה, "השאלה איך יוצרים את התקווה שישראל היא פרטנר אמיתי למו"מ כן לסיום הסכסוך. ראש הממשלה הזה אינו מסוגל לעשות את זה".

לבני לא הסתפקה בנזיפה בנתניהו. בין השורות שלה הסתתרה נוסחה שהציעה אז, ומאפשרת גם היום, לנגוס בחמאס ולהשאיר את ממשלת הפיוס שלמה. היא אמרה שכל ממשלה פלסטינית תצטרך לקבל את תנאי הקוורטט, וציינה כי "זו הדרך היחידה לייצר תקווה לשלום". אז, כמו גם היום, נשיא הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) הכריז כי ממשלת האחדות תעמוד בתנאי הקוורטט - תכיר בישראל, תכבד הסכמים קודמים ותנטוש את האלימות. היום, כמו אז, הוא מדגיש כי המו"מ המדיני אינו מנוהל בידי הממשלה, אלא בידי אש"ף, שהוא עצמו עומד בראשו. עבאס חוזר ואומר כי הוא מחויב לפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 67' וליוזמת השלום הערבית מ-2002. בפגישה שקיים עם חאלד משעל בעקבות ניסיון הפיוס הקודם [5 במאי], הבהיר נשיא הרשות כי לא יאפשר הכנסת חומרי לחימה לגדה.

ההתקרבות המשמעותית בין הפלגים ב-2011 נמשכה בהתנקשות של ישראל בבכיר חמאס, והסתיימה בחילופי אש ובהסלמה בדרום. כמו אז, גם היום, מהלך הפיוס הפלסטיני הוביל לעימות צבאי בין ישראל לחמאס ברצועת עזה.

הדברים היו נראים אחרת, אם במקום לענות "אמן" אחרי נתניהו והשרים אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, לבני ולפיד היו דורשים בתוקף שממשלת ישראל תכיר בממשלת הפיוס הפלסטינית. במקום להציג את הסכם הפיוס ככניעה לחמאס, היה עליהם להציג אותו כהישג אסטרטגי של מחנה השלום הפלסטיני והישראלי. לפיד ורוב 18 חברי סיעתו בכנסת, ביחד עם ציפי לבני וחמשת חברי התנועה, הם קבוצת הלחץ שאליה התכוון מן הסתם הנשיא אובמה, כשאמר לתומס פרידמן מהניו יורק טיימס כי "אם נתניהו לא ירגיש לחץ פנימי מסוים, קשה לראות אותו מסוגל לבצע פשרות כואבות". הציבור הגדול שהביע אמון בלפיד ובלבני רשאי היה לצפות מהם למלא את תפקיד המבוגרים האחראים כשנתניהו וחבריו בימין הפכו את אבו מאזן למשתף פעולה עם מחבלים. זה אותו אבו מאזן שגינה בפומבי, בלב בירה ערבית, את הרצח והחטיפה של שני הנערים והצעיר הישראלי. 

עדיין לא מאוחר לתקן את המעוות. לבני ולפיד צריכים להביא לקבינט הצעת החלטה שיכולה בעת ובעונה אחת לשים קץ לעימות בעזה, לגמד את חמאס, לבסס את מעמדו של אבו מאזן כמשקם הרצועה, ולהציל את התהליך המדיני. כל שעליהם לעשות הוא להשמיט את המלים "הפוגעות בביטחון ישראל" מהסעיף בהחלטת הקבינט מ-2 ביוני, שלפיו ממשלת הפיוס הפלסטינית "נושאת באחריות על כל הפעולות הפוגעות בביטחון ישראל שמקורן ביהודה, שומרון ועזה". וכי מי שראוי לשאת באחריות לביטחון ישראל, אינו ראוי לשאת באחריות לביטחון במעברי הגבול, בנמל ים ובנמל תעופה?   

רעיון הזוי? לא למי שיטרח לקרוא את הסכם המעברים בין ישראל לרשות הפלסטינית מ-2005. בהסכם, שנחתם בחסותה של ארה"ב, נכתב בין השאר כי הצדדים סיכמו פרוטוקול בנוגע להקמה ולהפעלה של שדה התעופה הבינלאומי ברצועת עזה בתקופת הביניים. כמו כן, הם התחייבו "לפעול ללא דיחוי" להשגת הסכם שיאפשר את הבנייה וההפעלה של הנמל בהתאם להסכמים קודמים (הכוונה בין השאר להסכם וואי שנתניהו וערפאת חתמו עליו ב-1998). בהסכם צוין כי הצדדים מכירים בחשיבותו הרבה של נמל עזה לפיתוח הכלכלה הפלסטינית, ולהרחבת הסחר הפלסטיני. זאת ועוד, ההסכם קבע כי שני הצדדים יחדשו מיידית את המשא ומתן על המעבר הבטוח בין עזה לגדה. בהסכם נקבע גם כי מעברי הגבול יופעלו באופן רציף ויוגדרו כמעברי גבול בינלאומי. מעבר רפיח יופעל על ידי הרשות ומצרים, וצד שלישי יוודא שהרשות ממלאת את מחויבויותיה.

כדי לא להיחשד, כדברי לפיד, כאחד מאנשי השמאל שמצדדים אוטומטית בממשלת פיוס פלסטינית, החלטתי להיעזר בחוות דעתם המקצועית של כארבעים מומחים ודיפלומטים מישראל ומהקהילה הבינלאומית, שהתכנסו ב-24 ביולי בירושלים, ביזמתם של מכון המחקר "מיתווים" וקבוצת המשבר הבינלאומית, כדי לדון בדרכים לפתרון המשבר. "הדרישה הישראלית מעבאס להתנער מהסכם הפיוס בין פתח לחמאס וההחלטה להקפיא את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית עד שדרישה זו תתממש, הוכחו כטעות", כתבו המומחים. "ממשלת אחדות פלסטינית יכולה למעשה להוות נכס לישראל: היא עשויה לשמש אמצעי להכלת חמאס, הגבלת עוצמתו ויצירת תנאים מועדפים יותר לקראת פתרון שתי מדינות". לסיכום, נאמר כי "הנהגה פלסטינית מאוחדת היא תנאי מקדים לאפשרות יישומו של כל הסדר קבע ישראלי-פלסטיני, וישראל צריכה לעודד זאת". יש לקוות שדברים אלה יובאו לידיעתם של לבני ולפיד.

 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles