דילוג לתוכן העיקרי

ההסכם המתגבש: כישלון אסטרטגי מהדהד של ישראל

ישראל שילמה מחיר כבד מאוד כדי לקבל שקט זמני בדרום. חמאס מצדו שומר על שלטונו ועל יכולתו להתעצם צבאית מחדש, ומסיר את המצור מעזה. ובינתיים החרם האירופי מתגבר בתגובה למדיניות ההתנחלויות של ממשלת נתניהו.
A worker walks through the vineyard of the Golan Heights Winery in the northern Israeli village of Merom Golan August 20, 2006. The harvest began on August 16 -- two days after the guns fell silent following a conflict in which Israeli troops pushed into south Lebanon and Hizbollah rockets rained on northern Israel. Israel's best grapes, all the experts agree, come from the north where the shelling and rocket fire were heaviest.  To match feature LIFE-ISRAEL-WINE REUTERS/Yonathan Weitzman (ISRAEL) - RTR1GJ9

בשעה שהמאמר הזה נכתב [19 באוגוסט], עושים הצדדים המתדיינים במצרים מאמץ להגיע לסוג של הסכמה, ולו חלקית, שתסדיר את מערכת היחסים ביניהם לעתיד הקרוב. מדובר במערכת יחסים בעייתית במסגרתה צד אחד (חמאס) הרגיל את הצד השני (ישראל) לעובדה שהוא משגר רקטות על האוכלוסייה האזרחית שלו כבר למעלה מ-14 שנה, בעוד הצד השני מסתפק בהשגת "רגיעות" זמניות שמתפוגגות אחרי כמה חודשים ומוחלפות במה שמכונה בישראל "טפטוף", ירי ספוראדי של רקטות ופצצות מרגמה על יישובי הדרום ועוטף עזה בלבד, בלי "להטריד" את מרכז הארץ ותל אביב.

הפסקת האש שהוכרזה בשבוע שעבר, למשך חמש יממות, הוארכה ביום שני בלילה [18 באוגוסט] ביממה נוספת. עוד מוקדם לדון במה שהושג בין הצדדים, כי המשהו המעורפל והחמקמק הזה טרם הושג. אבל כבר אפשר לקבוע את הדברים הבאים: ישראל שילמה מחיר כבד, 64 חיילים הרוגים, שלושה אזרחים הרוגים, נזק כלכלי ותדמיתי כבד, שיתוק של התיירות ופגיעה בכלכלה למעלה מחודש ימים, הרס חופשת הקיץ למאות אלפי תלמידים והוריהם, כדי לקבל כמעט כלום.

כן, צה"ל הצליח לפגוע במרבית התשתית של מנהרות הטרור והתקיפה שחמאס בנה בעזה. זהו, פחות או יותר.

הצהרתו הבומבסטית של בנימין נתניהו במהלך "צוק איתן", כי לא יהיה הסכם מדיני או הסדרה בלי "פירוז עזה", אינה מחזיקה מים כרגע. ישראל תצא מהפרשה הזו בידיה על ראשה. היא שילמה מחיר כבד על השגת שקט יחסי שאף אחד לא יכול לערוב כמה זמן יחזיק מעמד. אין שינוי מהותי ביחסי הכוחות האסטרטגיים, חמאס שומר על השלטון בעזה ומשיג הישגים משמעותיים בכל הקשור לפריצת המצור.

זאת ועוד: "שיקום עזה", המילה המכובסת שהמדינות התורמות אוהבות כל כך, היא שם קוד להתעצמות מחודשת של חמאס. כפי שכבר הוכח, חלק ניכר מהכספים המוזרמים לאותו "שיקום" עושים את דרכם בסופו של דבר לבניית מנהרות טרור, לחידוש מלאי הרקטות ולהמשך צבירת אמצעי לחימה צבאיים לקראת הסבב הבא. אסטרטגית, מדובר בכישלון ישראלי מהדהד.

פקיד ישראלי בכיר שהיה, עד לא מזמן, חלק בלתי נפרד ממנגנון קבלת ההחלטות הממשלתי, אמר לי לפני כמה ימים את הדברים הבאים: "במבצע הזה איבדה ישראל מוניטין של 40 שנה. מעבר לעובדה שצה"ל הוכיח שוב שחמאס קטן עליו, והלוחמים הפגינו ביצועים טובים בשטח ומילאו את כל המטרות שהוטלו עליהם, ברמה האסטרטגית נגרם כאן למדינה נזק כבד. תפיסת הביטחון של ישראל, שנקבעה בימי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, מבוססת על עקרונות פשוטים: הכרעה, העברת המלחמה לשטח האויב במהירות, הרתעה.

"מהעקרונות הללו", אמר המקור הישראלי, "לא נותר כמעט דבר. ישראל הקפידה כל השנים על העיקרון החשוב הזה של העברת הלחימה לשטחו של האויב, בגלל רגישותה הגבוהה לחיי אזרחיה, ולאור העובדה ששטחה הטריטוריאלי מצומצם ולא מאפשר יכולת תמרון או עומק אסטרטגי. כך היה במלחמת השחרור, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון, במלחמת לבנון השנייה.

"הפעם, חלק ניכר מהלחימה התרחש על אדמת ישראל. חמאס התכונן לתמרון היבשתי של צה"ל ברצועה וביצע תמרון משלו באמצעות המנהרות. חלק גדול מההרוגים הישראלים נפלו בשטח ישראל, בעיקר על ידי הגיחות של חמאס מהמנהרות שהפתיעו לוחמים ישראלים בעורף, וירי הפצמ"רים.

"והכי חמור", הוסיף המקור הישראלי הבכיר, "זה שהמבצע מסתיים מבלי שההרתעה הושבה, בלי שהושגה הכרעה ברורה של חמאס, ובלי שהייתה התנגשות צבאית אמיתית בין צה"ל לחמאס. ישראל הניחה לחמאס להתמודד איתה במקומות הנוחים לו, העדיפה לוותר על פעולה קרקעית אמיתית ותמרון לעומק השטח, שינחית מכה בליבת הכוח של חמאס, הסתפקה בהשמדת חלק מהמנהרות ובסופו של כל הפרק הזה, יצאה למשא ומתן מפורש מול חמאס תוך כדי הפרת עיקרון מקודש בישראל מאז הקמתה, לפיו לא מקיימים משא ומתן עם טרור".

אבל בכך לא הסתיימה סאגת הכישלונות הישראליים. במהלך "צוק איתן" התגלה צדו האפל של הירח בכל הקשור ליחסי ישראל וארה"ב. משבר האמון החריף בין וושינגטון לירושלים פרץ החוצה והואר באור יום ובמלוא העוצמה. האירועים, שרדפו אחד את השני, כפי שפורטו כאן במאמרי הקודם, היוו סוג של "הרמת מסך" למשבר האמיתי, העמוק, האסטרטגי, בברית שבין ישראל לפטרונית הגדולה והחשובה ביותר שלה בעולם המערבי.

בימים הקרובים יהיה ניסיון לטשטש את העובדות הללו, שצצו בזמן אמיתי. ג'ון קרי יגיע כנראה לישראל ויגיד כאן כמה דברים שינסו לעמעם את רושם הפארסה של החודש האחרון. קרי ינסה לשרת את אובמה, שמתקרב לבחירות האמצע הקריטיות שלו בארה"ב וחושש לאבד תמיכה יהודית וכסף יהודי. אבל את הנעשה אין להשיב. נדמה לי שאף אחד, לא בישראל ולא בארה"ב, לא יאמין עוד לחיבוקים המלאכותיים הללו.

נושא אחר, חשוב לא פחות, הוא החרם האירופי. עם כניסתו של הנשיא ברק אובמה לקדנציה השנייה שלו, דיווחתי כאן על דפוס הפעולה המתוכנן מול התהליך המדיני: מתברר כי האמריקאים והאירופים חשבו על האפשרות שהתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים יקרוס. ההערכה הזו התגשמה. במקרה כזה, תוכנן לצאת למהלכים של פגיעה בישראל, עד כדי חרמות כלכליים בתחומים שונים עליה, בהובלה אירופית.

החרם שאירופה מטילה כעת על ייבוא מוצרי חלב ממשקים או מחלבות שנמצאים מעבר לקו הירוק (כולל רמת הגולן), הוא מהלך מתוכנן ומחושב מראש. ארה"ב לא יכולה להחרים את ישראל בשלב הזה. אקט כזה פירושו הכרזת מלחמה וביטול בוטה של היחסים האסטרטגיים בין המדינות. לכן, מה שאובמה עושה זה מה שעשה במהלך המשבר הלובי: מוביל מאחור.

לאל-מוניטור נודע, עוד לפני כשנה וחצי, כי מהלך החרם האירופי תוכנן ביחד עם ארה"ב. האירופים ישחקו במחזה הזה את "הילד הרע". הם יגשימו את הפנטזיה של ממשל אובמה. הם אלה שנבחרו להכאיב לישראל, בעוד אובמה יודיע שאין בכוחו להושיע. בדרך זו אמורה להתהדק טבעת הלחץ על ישראל, עד כדי פגיעה ממשית בכלכלתה.

כרגע מדובר בהחרמת מוצרי חלב ומוצרים מן החי. בשלב הבא מדברים על פירות וירקות, על ענף הלול, ואולי גם על ענף היין. כרגע הנזק שייגרם לכלכלת ישראל אינו משמעותי. אבל התקדים הוא משמעותי מאוד. בפעם הראשונה האירופים לא מדברים על "סימון מוצרים" מההתנחלויות. הגמגום נפסק. הם פשוט מפסיקים לייבא, באופן כללי וגורף, מוצרים שמיוצרים מעבר לקו הירוק, או שאחד המקורות לייצורם בא משם.

החרם האירופי כבר כאן, ובניגוד לרושם שמנסים ליצור בישראל, לא מדובר באקט אנטישמי. זהו אקט פוליטי טהור, שתוכנן על ידי ידידיה הגדולים ביותר של ישראל, ארה"ב ואירופה, כהמשך להפעלת מנוף לחצים על מדיניות ההתנחלויות של ממשלת נתניהו.

נדמה לי, שבמצב הדברים הזה כבר עדיפה אנטישמיות. מולה יש לישראל מה להגיד. מול החרמת ההתנחלויות הרבה פחות.

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles