דילוג לתוכן העיקרי

אבו מאזן, פקח עיניך למעשי חמאס

התוכנית המדינית "המפתיעה" של יו"ר הרשות הפלסטינית היא אולטימטום לא הגיוני לישראל ומעידה על ניתוקו מהמציאות. אין הצדקה שימשיך לשמש עלה תאנה לחמאס, שמנהיגיו הוכיחו פעם אחר פעם כי הם אויביו מבית.

"מדובר בפתרון לא מסורתי" (לסכסוך הישראלי-פלסטיני). כך הגדיר יו"ר הרשות אבו מאזן, במהלך ראיון לרשת הטלוויזיה המצרית "סדא אל-בלד" [22 באוגוסט], את התוכנית המדינית שהוא עשוי להציג השבוע למזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. במקביל, גורמים ברשות הפלסטינית הדליפו לסוכנות הידיעות AP, כי היו"ר יפנה למועצת הביטחון של האו"ם ויבקש לקבוע תאריך יעד לנסיגה ישראלית משטחי הגדה; אם בקשתו לא תאושר, הוא יפנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ויאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה.

זו לא תוכנית מדינית מפתיעה, אלא הצבת אולטימטום לנסיגה.  

מבצע "צוק איתן" דחק את אבו מאזן לפינה ומאלץ אותו מתוך ייאוש גמור לשלוף "הפתעות" מכובעו. אבל תוכנית לקביעת דד-ליין לנסיגת ישראל מהגדה, במהלך מלחמה שהיא מנהלת מול חמאס בעזה, איננה הגיונית ולא רק בגלל העיתוי שלה. היא גם הוכחה לניתוקו של אבו מאזן מהמציאות.

ככלל, התנהלותו של אבו מאזן, מאז חטיפתם ורציחתם של שלושת נערי הישיבה התיכונית בגוש עציון [יוני 2014], מעוררת תמיהה.

ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, וסאלח אל-ערורי, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה שגורש מישראל לפני ארבע שנים, מודים עתה בפה מלא ובלי חשש כי חמאס הוא שחטף ורצח את גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח [12 ביוני]. החטיפה והרצח, שבוצעו במקביל לכינונה של ממשלת אחדות ופיוס פלסטינית, וכעת הודאות אנשי חמאס על אחריותם למעשים, היו אמורים להוכיח ליו"ר הרשות הפלסטיני שכל תהליך האחדות היה מדומה – חלק ממזימה גדולה שתכנן חמאס.

זאת ועוד, אבו מאזן גילה בשבוע שעבר [18 באוגוסט], בעקבות חשיפה של השב"כ הישראלי, כי חמאס בהנחייתו של אותו סאלח אל-ערורי, שקבע את מושבו בטורקיה, תכנן לבצע הפיכה בגדה. זאת בין היתר באמצעות סדרת פיגועים גדולה ביעדים אסטרטגיים של הרשות בגדה, במטרה להביא לקריסתה.

הדיווח בנושא, שהועבר על ידי ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטינים של אבו מאזן, התקבל בתדהמה. המידע שסופק לרשות כלל את שמות הפעילים שנעצרו ואת הודאותיהם. כך, בשעה שחמאס הצטרף לממשלת אחדות עם אבו מאזן, פעילי השטח תכננו שורת מבצעים כדי לפגוע ברשות, לרבות חטיפת ישראלים.

אבל אבו מאזן ממשיך לטמון את ראשו בחול. הוא אמנם נזף בח'אלד משעל במהלך פגישתם האחרונה בקטאר [21 באוגוסט] וכינה את אנשיו "שקרנים", אך זה המהלך האמיץ היחידי שעשה. בינתיים הזוגיות הפלסטינית נמשכת.

אפשר להבין את המבוכה והבלבול של אבו מאזן ורצונו העז לשרוד פוליטית. בשנים האחרונות הוא היה יעד להתקפות מילוליות והתגרויות מצד ההנהגה המדינית הישראלית. הוא מצדו דיבר על רצונו לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשא ומתן לשלום, אך הואשם תמיד כי הוא המכשול לשלום. הוא התחנן להקפאת התנחלויות כדי לזכות באמון תושבי הגדה למהלכיו, אך נענה בהעמקת והרחבת הבנייה בהן.

דרכו של אבו מאזן נכשלה, או ליתר דיוק הוכשלה על ידי ישראל. הוא הבין היטב כי עליו ליזום ולפעול כדי לצאת מהקיפאון המדיני, המהווה סכנה ממשית לשלטונו. זו ככל הנראה הייתה הסיבה לכך שהימר על ממשלת האחדות עם חמאס, לאחר הכישלון המהדהד של השיחות עם ישראל. מצד שני אין בכך הצדקה לעצום עיניים ולאטום אוזניים נוכח מעשי חמאס; ואין בכך הצדקה כדי להמשיך ולשמש עלה תאנה לחמאס, שמנהיגיו ואנשיו הוכיחו פעם אחר פעם כי הם אויביו מבית וחורשי רעתו של אבו מאזן.

חמאס סילק את אבו מאזן מעזה לפני יותר משבע שנים [2007] ותפס את השליטה ברצועה בכוח הנשק. אנשי הביטחון המסכל של הרשות, שאבו מאזן הוא נשיאם, הוצאו ממטה הביטחון בשכונת תל אל-הווא למצעד השפלה מביך בחוצות העיר. חלקם נורו בברכיהם, אחרים בגבם. רצועת עזה הפסיקה להיות ביתם.

ממקום מושבו ברמאללה, יכול היה אבו מאזן לראות היטב כיצד חמאס מקים בעזה ממלכה משלו, דתית, פנאטית ואלימה, תוך שהוא – חמאס – מוביל את תושבי עזה לדרך ללא מוצא.

בכל העימותים הצבאיים בין ישראל לעזה ("עופרת יצוקה", "עמוד ענן" וכו'), שניצתו בגלל אותה הפיכה דרמטית, לא נשמע קולו של היושב ראש אבו מאזן מגנה את חמאס. בדרך כלל האשים את ישראל בפשעי מלחמה, אך לא את חמאס על חלקו בהרס חייהם של בני עמו בעזה, שהוא נשיאם אבל מרחוק.

את הסגר המחניק שהטילה ישראל על הרצועה ניתן היה לסיים, או לפחות להקל, אם כף רגלו של אבו מאזן הייתה דורכת על אדמת הרצועה ממנה גורש. אבל הוא לא מעז לבוא בשעריה. החשש לחייו בעזה הוא מוחשי, ולכן הרבה יותר קל להאשים את ישראל ולהסכים לשתי מדינות לעמו– האחת בגדה והשנייה בעזה. האחת באחריותו, השנייה בשליטת מתנגדיו.

השיחות בקטאר ובקהיר לא ישנו את העובדה שחמאס, לאורך כל השנים, ניצל את תמימותו של אבו מאזן והוליך אותו שולל. במקום לראות בחמאס מחולל מזימות והפיכות, במקום להבין שמנהיגיו שואפים להרוס את הרשות, אבו מאזן באופן תמוה דווקא מתקרב אליו.

הם, אנשי חמאס, גירשו אותו ואת אנשיו מהעיר, והוא מתנדב לאכול את הדגים הסרוחים.  

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles