ניתוק החשמל ועצירת המשאיות בעזה הם נשק לגיטימי
כל עוד אין איום ממשי לשלטונו של חמאס, תימשך מלחמת ההתשה ויגבר איום הרקטות. הדרך הכמעט יחידה של ישראל לאלץ את חמאס להפסיק את האש, מבלי לכבוש את הרצועה, היא לנקוט בפעולה דרמטית ולהוכיח שהסגר יכול להיות הרבה יותר גרוע.
לאחר שהפסקת אש נוספת, שביעית במספר, קרסה ויותר מ-160 רקטות נורו מעזה ביממה אחת – שיא שיגורים מאז החל מבצע "צוק איתן", הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום לאומה [20 באוגוסט]: "זוהי המכה הקשה ביותר שחמאס ספג מאז הקמתו". גם במהלך הנאום, כמו לאורך כל היום, נשמעו בכל יישובי עוטף עזה אזעקות. אלה העמידו את קביעתו הנחרצת של ראש הממשלה בספק גדול.
חמאס אכן ספג מכה, שכונות רבות בעזה נהרסו ונחרבו, אך ישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה ומנהיגיה של המדינה החזקה במזרח התיכון שרויים במבוכה. חיסולם של שלושת בכירי חמאס ובהם ראאד עטאר, מהאחראים לחטיפת גלעד שליט, ומוחמד אבו שמאלה, מפקד החטיבה הדרומית של חמאס, כמו גם ניסיון הפגיעה במוחמד דף (שעדיין לא ברור אם הוא חי או מת), אין בהם די כדי להכריע את חמאס. עובדה. חמאס ממשיך לירות.
המערכה הצבאית ברצועת עזה נמשכת כבר 45 ימים [נכון ל-21 באוגוסט], כפול ממלחמת יום כיפורים שנמשכה כשלושה שבועות קשים מאוד. אז, למרות ההפתעה, צה"ל הצליח לכתר את הארמיה השלישית המצרית ולשנות לחלוטין את פני המערכה. חמאס אינו צבא מצרים. ירי הרקטות והמרגמות משבש את חיי האזרחים, אך אינו מאיים על קיומה של ישראל.
ובכל זאת דבר אחד דומה מאפיין את שתי המערכות, שכארבעים שנים מפרידות ביניהן. במלחמת יום הכיפורים, הטראומטית במלחמות ישראל, הצבא המצרי היה ערוך ונחוש להשיב לעצמו, בכל מחיר, את הכבוד שנרמס במלחמת ששת הימים [1967]. כמוהו, גם חמאס נחוש כעת להילחם בישראל, מלחמה של להיות או לחדול על כבודה ועתידה של התנועה. לכן, שום דבר מלבד הכרעה ברורה לא יסיטו אותו ממטרתו. גם לא המחיר הכבד שכבר שילמו תושבי הרצועה במהלך המבצע.
