דילוג לתוכן העיקרי

לא רק נתניהו: שישה ראשי ממשלה פוטנציאליים

יו"ר הליכוד הופך להיות האיש שכולם במערכת הפוליטית רוצים להפיל: מימין בנט וליברמן, במרכז לפיד וכחלון ובשמאל הרצוג. אם שניים מהם יאחדו כוחות בבחירות הבאות, המהלך יהיה אפשרי
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) stands with Jerusalem Mayor Nir Barkat (R) and Communications Minister Moshe Kahlon outside the Menachem Begin Heritage Center in Jerusalem January 21, 2013. Netanyahu made an election eve appeal to wavering supporters to "come home", showing concern over a forecast far-right surge that would keep him in power but weaken him politically. REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTR3CQJU

עד למבצע צוק איתן נהנה השר לשעבר מהליכוד, משה כחלון, מתוצאות טובות בסקרים. מפלגה תיאורטית בראשותו, שטרם הוקמה, גרפה בין עשרה ל-14 מנדטים. כחלון, שגמל בלבו שלא לחזור לליכוד כל עוד בנימין נתניהו במפלגה, העריך בשיחות סגורות עם גורמים פוליטיים כי בבחירות הבאות עשויה להתחולל דרמה: קואליציה של ראשי מפלגות תתגבש נגד נתניהו, ותחסום את דרכו לכהונה רביעית בראשות הממשלה.

על פי הערכות, שהולכות ומתבססות, בבחירות הבאות ימשיך תהליך הפיצול במערכת הפוליטית. בכנסת יהיו שש מפלגות בינוניות, או בינוניות פלוס, שכל אחד מהעומדים בראשן יוכל לכאורה להרכיב את הממשלה הבאה: הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, יש עתיד ומפלגתו של כחלון. במצב הזה, גם אם הליכוד בראשות נתניהו תהיה המפלגה עם מספר המנדטים הגדול מכולן, ניתן יהיה למנוע ממנו את הרכבת הממשלה באמצעות ברית שתחסום אותו. על פי החוק, נשיא המדינה מטיל את הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להצליח במשימה – לאו דווקא ראש המפלגה הגדולה. 

באותן שיחות השתעשע כחלון בתרחיש שבו אחרי הבחירות הוא יחבור לאחד מראשי המפלגות הבינוניות, ויחד הם יקימו גוש חוסם שיאפשר להם להרכיב קואליציה. את ראשות הממשלה, על פי התרחיש, הם יחלקו ביניהם ברוטציה, ובכך יבוא הקץ על עידן נתניהו בפוליטיקה. אולם מאז אותן שיחות פרץ העימות בין ישראל לחמאס, ומפלגתו הווירטואלית התכווצה בשני הסקרים האחרונים לכדי שבעה מנדטים בלבד. סדר היום הביטחוני מהווה מבחינת כחלון נקודת חולשה גדולה.

אבל גם במצב הזה, שעוד עשוי להשתנות, המערכת הפוליטית המפוצלת – ובמיוחד הפיצול בגוש הימין - היא חלום הבלהות הפוליטי של ראש הממשלה. נתניהו הופך להיות האיש שכולם רוצים להפיל: מימין נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, במרכז יאיר לפיד וכחלון ובשמאל מפלגת העבודה ומרצ. המבנה הפוליטי המתגבש מפרק סופית את המבנה המסורתי של שתי מפלגות גדולות, הליכוד והעבודה, ומאפשר גם ליו"ר מפלגה בינונית פלוס להפוך לראש ממשלה בישראל אם יצליח לגבש מאחוריו קואליציה. זו בדיוק הסיבה שבגללה כחלון, ליברמן, הרצוג, לפיד ובנט מאמינים שהם יכולים להיות ראש הממשלה הבא, אם רק ישחקו נכון בקלפים הפוליטיים לפני ואחרי הבחירות.

במצב כזה, כל שני ראשי מפלגות או יותר יוכלו לחבור זה לזה וליצור גוש חוסם לנתניהו, ולא יעזרו לו  הציונים הגבוהים שהוא זוכה להם במדדי ההתאמה לראשות הממשלה לעומת כל האחרים. הליכוד בראשותו, על פי הסקרים, היא המפלגה הגדולה עם 23 מנדטים, המהווים עליה בכוחה בחסות מבצע צוק איתן. אך זהו שיא שממנו היא יכולה רק לרדת. זו הסיבה שתרחישי אימה פוליטיים רבים חולפים במוחו של נתניהו גם בימים שבהם הוא מנהל את המלחמה בעזה. אחד התרחישים קשור לשני יריביו הגדולים מימין, השרים ליברמן ובנט, שיצאו נגד מה שתיארו כהססנותו בניהול המבצע. מה יעשה אם יחליטו לאחד כוחות לפני הבחירות, להקים מפלגת ימין גדולה, ולגנוב לו את ראשות הממשלה? או לחילופין, מה יעשה אם לפיד, כחלון והרצוג יחברו לכדי גוש חוסם מהשמאל-מרכז?

נתניהו מוצא את עצמו בשבועות האחרונים בתוך סבך פוליטי מאיים, כשיריביו פועלים נגדו בעיצומה של מלחמה בתוך הקבינט המדיני-ביטחוני, והוא מרגיש כבול ומתוסכל. בנט וליברמן מרבים להתראיין ומספרים בכל הזדמנות כי הם חולקים על עמדותיו והחלטותיו, ומאמינים כי המתקפה נגד חמאס צריכה להיות חריפה הרבה יותר. אלה הם דברים שנועדו לאוזני הציבור הימני, ובכל הנוגע לבנט, יש לכך אפקט חיובי בסקרים. נתניהו רואה את יו"ר הבית היהודי מדלג בין אולפני הטלוויזיה בישראל וברשתות הזרות, ומתרגם את הפעילות הזאת להתעצמות פוליטית. הוא רואה איך שר החוץ שלו ליברמן אינו מחמיץ הזדמנות לזנב בו ולהציגו כראש ממשלה חלש ורופס. הוא רואה את לפיד מבסס את הקשר שלו עם גורמים בארה"ב, ומנסה להפוך על חשבונו למותג מדיני. במקביל, הוא מסובך במבצע צבאי שסופו אינו ברור, והשחיקה בסקרים מתחילה לתת את אותותיה.

על הרקע הזה ניתן להבין טוב יותר את דבריו החריפים של נתניהו במסיבת העיתונאים ביום רביעי (20 באוגוסט) נגד שרי הקבינט. ראש הממשלה יצא נגד שריו באופן חסר תקדים, והאשים אותם בכך שבמקום לגבות ולהסביר את החלטות הקבינט הם מבקרים אותן ומדליפים מהישיבות. רוב חציו של נתניהו כוונו לצמד בנט וליברמן, שלא ממש התרגשו מהנזיפה. בנט הבהיר כי ימשיך לבטא את עמדותיו נגד ניהול משא ומתן עם חמאס.

בשבועות הקרובים, בהנחה שבמבצע צוק איתן יגיע לסיומו, יתחילו להתברר השפעותיו על המערכת הפוליטית, ותתבהר התמונה בנוגע לאפשרות של הקדמת הבחירות. מצד אחד, במערכת הפוליטית מתחילות להישמע ההערכות על כך שתקציב 2015 לא יעבור והמדינה תתגלגל לבחירות. מצד שני, קשה להאמין ששר האוצר לפיד יכניס את עצמו למערכת בחירות בשלב הזה. לפיד, שמצבו בסקרים עגום, זקוק לזמן כדי להשתקם ובעיקר להישג כלשהו לבוחריו, כמו העברת החוק לאפס אחוזי מע"מ על רכישת דירה ראשונה. גם מצד בנט לא נראה רצון מיוחד ללכת לבחירות, ולמרות כל זאת, הקדמת הבחירות אינה תרחיש מופרך, שכן הסדקים הנפערים בקואליציה לעתים יוצאים מכלל שליטה.

בליכוד מעריכים שלא מן הנמנע שנתניהו יקדים את הבחירות על ראשות המפלגה. לדברי בכירים בתנועה, הוא בוחן את האפשרות לעשות זאת בהפתעה בתוך שבועות כדי לחסום את שר הפנים גדעון סער, שרואה את עצמו כיורשו. מהלך נוסף שנתניהו ינסה להוביל הוא שינוי חוק יסוד הממשלה, כך שמלאכת הרכבת הממשלה תוטל על ראש המפלגה הגדולה ולא על בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב קואליציה. באופן הזה יו"ר הליכוד עשוי להקטין את הסיכון הפוליטי שלו. מה שבטוח הוא, שנתניהו יצטרך בשבועות הקרובים לחשב מסלול מחדש בהתחשב באיומים הפוליטיים החדשים והישנים המקיפים אותו מכל עבר. הפעם אי אפשר להאשים אותו בפראנויה.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles