אבו מאזן משחק באש, אובמה משתף פעולה

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, משחק באש. לא חלפו יומיים מאז הקמת ממשלת הפיוס עם חמאס ומר עבאס קרא ביום רביעי (4 ביוני) למוסלמים ברחבי העולם לנקוט צעדים מעשיים כדי להגן על מסגד אל-אקצה בירושלים. בשני המעשים הפזיזים והנמהרים האלה של הרשות יש כמעין הליכה על חוט תיל מחושמל מעל תהום עמוקה. כשאתה רוכב על נמר, אתה יודע איך אתה מטפס עליו, לא בטוח שתדע איך לרדת מגבו.

חמאס, שותפו של יו"ר הרשות לממשלה החדשה, הוא ארגון טרור הקורא להשמדת ישראל. הוא ארגון שב-14 ביוני 2007 תפס את השלטון ברצועת עזה בהפיכה אלימה, שבה אנשי פתח רבים מצאו עצמם נרדפים על חייהם, מבועתים מאימה במחסום ארז, מתחננים להיכנס לתוך ישראל כדי שלא יושלכו מגגות הבניינים הגבוהים ברצועה. אגב, ישראל לא הייתה אדישה לתחינות והצילה את חייהם.

מעבר לכך, אם עד היום הכתובת לירי טילים על ערי ישראל מרצועת עזה הייתה ממשלת חמאס בראשות איסמעיל הנייה, הרי משהוקמה ממשלת האחדות, הכתובת משתנה. המיקוד עובר לרמאללה. מעתה, הכתובת אינה חמאס בעזה, אינה איסמעיל הנייה, אלא מר עבאס. זה לא משנה מי ירה את הטילים מעזה, ג'יהאד איסלאמי, ארגונים הקשורים לאל קאעידה או ועדות ההתנגדות. יש בעל בית כעת, שמו מחמוד עבאס.

חמורה לא פחות היא קריאתו המסוכנת של מר עבאס למוסלמים ברחבי העולם להגן על מסגד אל-אקצה. עבאס יודע היטב שממשלת ישראל שומרת על המסגד כעל בבת עינה. חופש הפולחן בישראל ליהודים נפגע דרמטית בשל החשש הישראלי מהידרדרות ביטחונית. הדברים מגיעים עד כדי כך שעל יהודים המבקרים בהר הבית נאסר אפילו למלמל מחשש שיישאו תפילה ובכך יפגעו ברגשות המאמינים המוסלמים. מדינת ישראל מבינה את נפיצות המקום ופועלת בהתאם אך ורק כדי לשמר את המעמד המיוחד של המוסלמים על ההר.

והנה, מר עבאס, מתוך תסכול כנראה, משחרר אמירה חסרת מחשבה, שבועיים בלבד אחרי שעל פי החשד, מוסלמי יוצא ארגוני הג'יהאד בסוריה, רצח יהודים בבריסל אך ורק משום שהם יהודים. ישראל רואה באמירתו הסתה, גם אם אין קשר ישיר בין הג'יהאדיסט לבין בכירי הרשות. עדיין, על ממשלת ישראל להבהיר למר עבאס, כי במידה שיהודים או ישראלים ייפגעו בשל פנייתו חסרת האחריות והשקרית למוסלמים בעולם, יהיו לכך השלכות קשות.

בעיה קשה ולא פחות חמורה נעוצה במדיניות ממשל אובמה, שהחליט להמשיך ולשתף פעולה עם עבאס, ודה פקטו להכיר בממשלת האחדות, כולל העברת סיוע כלכלי שאמור להגיע עד לגובה של 440 מיליון דולר.

לא בכדי הביע שר התקשורת הישראלי, גלעד ארדן, צער על "תמימותה" של ארה"ב ועל כניעתה לתכתיבים פלסטיניים. גם שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר, חרג מקודים דיפלומטיים ובהתבטאות נדירה בחומרתה קבע כי ישראל "מאוכזבת עמוקות" מהחלטת ממשל אובמה להוסיף ולקיים יחסי עבודה עם הממשלה החדשה ברמאללה. בפוסט בפייסבוק ציין השגריר כי מדובר ב"ממשלת אחדות פלסטינית עם חמאס, ארגון טרור שנושא באחריות לרציחת מאות רבות של ישראלים, ששיגר אלפי רקטות לעבר ערים בישראל, ושמוסיף להיות מחויב להשמדת ישראל...לו חמאס היה משתנה, ניחא", הבהיר  דרמר, "אבל חמאס לא השתנה. הוא מוסיף להיות מחויב להשמדת ישראל היום כפי שהיה מחויב להשמדתה בעבר".

ממשל אובמה נטש את מובראק, חיבק את שלטון האחים המוסלמים של מורסי במצרים, ומיהר להסתייג מההפיכה החוזרת שבה תפס הגנרל א-סיסי את השלטון בקהיר. פעם אחר פעם ממשל אובמה מוכיח קוצר ראיה גאו-פוליטי ועיוות ערכי. לא רק בירושלים ובקהיר תמהים על חוסר ההיגיון במדיניות הממשל, גם בריאד. ההתנהלות האמריקאית במזרח התיכון בשנים האחרונות יצרה ואקום שאליו יישאבו בעתיד הרוסים והסינים.

בעוד מצרים מוציאה מחוץ לחוק את תנועת האחים המוסלמים, ובכללם חמאס, כולל סגירה הרמטית של הגבול עם עזה ואטימת מנהרות ההברחה, אובמה מושיט להם יד.

אולם מעבר להיגיון החסר בוושינגטון, יש במדיניות הזו בעיה ערכית ומוסרית. האם ארה"ב הייתה מקיימת מגעים עם אל קאעידה או מעניקה סיוע לממשלה כלשהי שאנשי אל קאעידה היו ישובים בה, גם אם על תקן של טכנוקרטים? האם הממשל האמריקאי היה מוכן לתת יד לממשלה שחברים בה גורמים אנטישמים המחזיקים בדעות שאין לראותן אלא כדעות נאציות?

כיצד יבהיר אובמה לבוחריו, ולבוחריו היהודים בפרט, את ההכרה בממשלה שבה יושב ארגון חמאס, שבסעיף 22 באמנה שלו נאמר: "[היהודים] האוייבים השתלטו על אמצעי התקשורת... בכספם הציתו מהפכות... הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית... הם שעמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, שבה הצליחו לחסל את מדינת החליפות האיסלאמית... הקימו את חבר הלאומים שבאמצעותו יכלו לשלוט בעולם... הם שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה... הם שהורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון... אף מלחמה מתנהלת בשום מקום בעולם בלא שתהיה ידם מעורבת בה".

כיצד יוכל אובמה ליישב בין ערכיו ההומניסטיים לבין סעיף 7 באמנת חמאס, הנוגע למלחמת יום הדין של המוסלמים ביהודים, ונאמר בו כי "במהלך מלחמה זו יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא, בוא והרגהו"'.

על בתי הנבחרים בוושינגטון מוטלת משימה חשובה: לעצור את המהלך של הממשל בעודו באיבו. עוד לא מאוחר לעצור את הרכבת.