זה הזמן להתפייס עם טורקיה
הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה ממתין כבר שבועות לחתימתו של ראש הממשלה נתניהו, הדורש ערבויות שארדואן יחדל מהשתלחויותיו. מכיוון שנתניהו הגדיר את הפיוס כאינטרס לאומי ראשון במעלה, כדאי למהר ולנרמל את הקשרים בין המדינות, לפני שהנסיבות ישתנו שוב בזירה הפוליטית הטורקית.
על שולחנו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מונח כבר שבועות ארוכים, ממתין לחתימה, נוסח ההסכם אליו הגיעו צוותי המשא ומתן מטורקיה ומישראל בסבב השיחות האחרון שהתקיים בירושלים [פברואר 2014]. נתניהו הציב את שיקום הקשרים עם אנקרה כאינטרס ישראלי ראשון במעלה וכך הנחה את הצוות מטעמו, שהגיע בתום ארבע שנים של משא ומתן לסיכום עם הטורקים. אלא שנתניהו הופך בהסכם שוב ושוב ולא חותם עליו, מתקשה להתגבר על חוסר האמון שהוא חש כלפי ראש ממשלת טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן.
לפני הבחירות לרשויות המקומיות בטורקיה [30 במארס], נאחז נתניהו בהערכות שגובשו במשרד החוץ לפיהן עומד ארדואן לאבד מהתמיכה העממית שלה הוא זוכה. אלא שההערכות הללו היו בבחינת משאלת לב. בישראל נכשלו בהערכת כוחו הפוליטי של ארדואן, כשהמליצו לראש הממשלה שלא לחתום על ההסכם לפני הבחירות כדי שלא להיתפש כמי שמסייעים לו להציג בקמפיין את הפיוס כניצחון אישי.
