דילוג לתוכן העיקרי

בישראל מעדיפים: אירופה אנטישמית ולא מתאסלמת

דפוסי ההצבעה לפרלמנט האירופי מצביעים על עלייה חדה בכוחן של מפלגות הימין הלאומני הקיצוני, אך אלה לא נתפסות בישראל כאיום אמיתי אלא כמי שיכולות לבלום את התאסלמות אירופה. הרצח בבלגיה נראה חיסול מתוכנן ומהוקצע, ולא מזכיר פשעי שנאה אחרים.
A police tape is seen over the entrance of the Jewish Museum, the site of a shooting incident, in central Brussels, May 25, 2014. Two women and a man were killed and one person seriously injured during a shooting at the Jewish Museum in central Brussels on Saturday, with Belgian officials saying anti-Semitic motives could not be ruled out.        REUTERS/Eric Vidal (BELGIUM  - Tags: CRIME LAW) - RTR3QQRS

ביום שבת [24 במאי] נכנס אלמוני חבוש כובע מצחייה ונושא שני תיקים גדולים למוזיאון היהודי בבריסל, הוציא רובה, ירה למוות בארבעה בני אדם ונמלט. המונח השגור "המשטרה מנהלת מצוד אחריו" אינו מדויק, מכיוון שלמשטרת בלגיה אין קצה חוט ואין לה שמץ של מושג אחרי מי, ואיפה, לרדוף. האיש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

שניים מהרוגי מסע הרצח הם בני זוג ישראלים מתל אביב, עמנואל ומירה ריוה, בני 54 ו-53, שהיו, על פי פרסומים שונים, בחופשה משותפת וחגגו יום נישואים. כמו כן נהרגו מתנדבת במוזיאון ואחד העובדים במקום. הרשויות בבלגיה הגדירו את הפשע כ"פשע שנאה", וגורמים במשטרת בלגיה מוסרים כי היו בו סממנים של "פשע אנטישמי".

למחרת, התקיימו הבחירות לפרלמנט האירופי. תוצאותיהן הכו בהלם רבים ברחבי היבשת. דפוסי ההצבעה מצביעים בבירור על עלייה חדה בכוחן של מפלגות הימין הלאומני הקיצוני, חלקן פשיסטיות, חלקן ניאו נאציות, כמעט כולן בעלות סממנים אנטישמיים ברורים; אם כי לאחרונה ניכר מאמץ במפלגות הללו להסוות את שנאת היהודים הטבועה בהן לטובת עניינים "פופולאריים" יותר, כמו שנאת מהגרים ובלימת גלי העלייה המוסלמית המציפים את היבשת ומשנים את המבנה הדמוגרפי שלה שינוי היסטורי, מהיר ובלתי הפיך.

שני האירועים הללו, וסמיכותם, העלו בישראל לכותרות את הדיון על "האנטישמיות החדשה", ובעיקר על מה שקורה בתחום המדאיג הזה באירופה. התקשורת בישראל עסקה בנושא הזה באינטנסיביות בימים האחרונים, כולל חשיפות דו"חות של "הליגה נגד השמצה", וסקירת הפחד המלווה את חייהם של יהודים רבים במדינות רבות באירופה, בעיקר אזורים בצרפת, בריטניה, בלגיה ומקומות נוספים.

אבל כשיורדים לפרטי המקרים שנסקרו כאן, מתבררת מציאות שונה. נתחיל ברצח בבריסל. בישראל פורסם כי הנרצחים, בני הזוג ריוה מתל אביב, היו עובדי "משרד ראש הממשלה". בישראל שם הקוד ל"משרד ראש הממשלה" מהווה, פעמים רבות, כיסוי מקובל לסוכנים מכל סוג שהוא, במוסד או בשב"כ, או בארגונים אחרים, הנמצאים על פי החוק הישראלי תחת ניהולו ואחריותו של "משרד ראש הממשלה". גורמים ישראלים רשמיים הכחישו בתוקף את האפשרות כי בני הזוג ריוה חוסלו על הרקע הזה, או עסקו בפעילות מודיעינית חשאית מכל סוג שהוא. ועדיין, ההשערות ממשיכות לרחף בחלל האוויר, וגורמים דיפלומטיים ומודיעיניים באירופה לא שוללים את האפשרות שהאירוע בבריסל היה, בעצם, חלק ממלחמה מודיעינית חשאית הניטשת בין ארגוני ביון שונים בכל רחבי העולם.

כשבודקים את האירוע עצמו, ההערכה הזו מתחזקת: ההתקפה על המוזיאון היהודי נעשתה במקצועיות. הרצח נראה כמו חיסול מתוכנן, מהוקצע, ולא מזכיר פשעי שנאה אחרים המתאפיינים בדפוסי ביצוע אקראיים ומרושלים. הרוצח חבוש כובע מצחייה, נושא שני תיקי צד, נכנס במהירות למוזיאון, שולף את כלי הירייה (רובה) מאחד התיקים, יורה בארבעה אנשים (כולם נהרגים בסופו של דבר), מכניס את הרובה בחזרה לתיק, יוצא במהירות מהמוזיאון, לא רץ ברחוב, אלא נעלם בהליכה מהירה.

כל מי שעסק בעבודה מודיעינית ובקי בהלכות חיסולים, יודע שביצוע מהסוג הזה אינו יכול להיות מיוחס למבצע אקראי. היה כאן מהלך מתוכנן, ויכול להיות ששני עובדי המוזיאון שנרצחו בנוסף לבני הזוג הישראלים, שילמו בחייהם כדי להקנות לאירוע אופי אנטישמי.

הגרסה הזו, כאמור, לא מאושרת על ידי אף גורם רשמי, אלא להיפך, מוכחשת בתוקף. יכול בהחלט להיות שמדובר כאן בשונא יהודים שתכנן את הרצח בקפדנות ושאב השראה מסרטי או ספרי ריגול. משטרת בלגיה לא מנדבת פרטים מיותרים, והתעלומה תיפתר רק אם היורה יילכד. הסיכוי שזה יקרה נאמד, כרגע, באחוזים בודדים.

עכשיו לאנטישמיות. אכן, הימין הקיצוני כובש את אירופה, לפחות על פי תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי. השאלה היא האם יש לכך קשר ישיר לאנטישמיות? דו"ח האנטישמיות האחרון של "מרכז קנטור" באוניברסיטת תל אביב [פורסם ב-27 באפריל], בניהולה של פרופ' דינה פורת המוערכת, קובע כי בשנה האחרונה דווקא חלה ירידה במספר התקריות האנטישמיות באירופה. כשסוקרים את המדינות בהן התחזקו הימניים הקיצונים באופן המשמעותי ביותר, אי אפשר למצוא קשר ישיר לרמת האנטישמיות באותה מדינה. ולכן, כל מסקנה הכורכת את האנטישמיות הקלאסית נגד יהודים לתופעת התחזקות הימין הקיצוני-לאומני באירופה, תהיה שטחית.

המציאות המתחילה להתבהר מהאירועים האחרונים מעורבת ומרתקת. באירופה מקננים שני סוגים עיקריים של אנטישמיות: הקלאסית, האירופית, "הישנה", זו הרואה ביהודים "טפילים מוצצי דם" וזורמת בגנטיקה של חלק מהאירופים במשך מאות שנים. האנטישמיות הזו זכתה למוטציה גנטית מופרעת וקיצונית במיוחד בימיו של אדולף היטלר ותורת הגזע שלו, שהובילה להשמדת שליש מהעם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה.

לצידה, פורחת בעידן הנוכחי האנטישמיות החדשה, שמקורה באסלאם הקיצוני, השוטפת את אירופה יחד עם גלי ההגירה המוסלמית. אין זה סוד שהתעוררותן של מפלגות הימין הקיצוני הלאומני, שחורטות על דגלן מלחמה בהגירה האסלאמית, משויכת באופן ישיר להמשך התפשטות הקהילות המוסלמיות ברחבי אירופה. יש לא מעט אירופים שלא נהנים במיוחד מיקיצה מוקדמת לקולו של המואזין, וסבורים ש"אירופה נועדה ללבנים".

האם יש יחסי גומלין בין שני סוגי האנטישמיות המתוארים כאן? זה כבר עניין להיסטוריונים, פסיכולוגים וחוקרי חברה. הארגונים היהודיים המקיימים מעקב אחר גילויי אנטישמיות ועוקבים אחר התופעה, ממשיכים לפעול נגד כל סוגי האנטישמיות.

יחד עם זאת, בין השורות ובשיחות סגורות, יש לא מעט ישראלים שדווקא מביעים סיפוק מהמתרחש: בברירה בין אירופה מתאסלמת לאירופה אנטישמית, האפשרות השנייה נתפסת כגרועה פחות לישראל, ולכן עלייתן של מפלגות הימין הקיצוני בעת הזו לא נתפסת על ידי ישראלים רבים כאיום אמיתי. אולי אפילו להיפך. היא יכולה, אולי, לבלום את התאסלמות אירופה, הנתפסת בישראל כאירוע אסטרטגי מדאיג.

זאת ועוד: אסור לשכוח שככל שהאנטישמיות מתגברת והקהילות האסלאמיות באירופה מתעצמות, כך אמורה להתגבר העלייה של היהודים שנותרו באירופה למקומות חלופיים, ובראשם ישראל. וכדי להשלים את הפאזל, מתברר שמספר העולים היהודים מאירופה לישראל (על פי הדו"ח של מרכז קנטור) ב-2013 דווקא הצטמצם יחסית למספר שנה אחת קודם.

אבל לנתון הזה יש חריג בולט: העלייה המשמעותית ביותר לישראל היא עליית יהודי צרפת, ובשנת 2013 היא עלתה ב-50% יחסית לשנה הקודמת (3,200 יהודים צרפתים עלו לישראל באותה שנה, לעומת קצת יותר מ-1,500 ב-2012). צרפת מובילה את אירופה בגילויי אנטישמיות מדאיגה, והפיגוע המחריד בטולוז [19 במרס, 2012] בו רצח מחבל צרפתי-אלג'יראי מוסלמי בשם מוחמד מראח מורה ושלושה ילדים יהודים בבית ספר יהודי בעיר, היה אירוע מכונן מבחינת יהודי המדינה. רבים מהם יושבים עכשיו "על המזוודות", ומתלבטים האם צרפת היא עדיין המקום לחיות בו. רבים מהם מדווחים על החשש להסתובב ברחובות עם כיפה, רבים אחרים נתקלים בתופעות אנטישמיות על בסיס יומי. כרגע אין לדעת לאן כל זה יוביל את יהודי אירופה ואת אירופה עצמה.

More from Ben Caspit

Recommended Articles