דילוג לתוכן העיקרי

הישראלית שמקשיבה לצעירים הערבים

במצרים מתחוללת קריסה פנימית, בגדה לא רוצים אינתיפאדה שלישית, והצעירים ברמאללה חיים בבועה. ראיון עם אורית פרלוב, חוקרת תהליכים בחברות הערביות באמצעות הרשתות החברתיות.
image001.jpg

"אנחנו הישראלים אוהבים לדבר על השלום, אבל פחות מעניין אותנו מה קורה אצל האחרים. היום דיברתי בכנס מדיני של בכירי מפלגת העבודה ושאלתי את החבר'ה שם למה הם רצים להיפגש באירופה עם פלסטינים, בזמן שהם יכולים לדבר איתם כל יום ברשתות החברתיות". את האבחנה הזאת השמיעה אורית פרלוב, צעירה בת 33 מתל אביב, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INNS) ומומחית לניתוח תהליכי העומק והמגמות בחברות האזרחיות הערביות, באמצעות הרשתות החברתיות.

יום העבודה של פרלוב מתחיל ונגמר במעקב אחר בלוגרים ומעצבי דעת קהל במדינות השכנות ובשיחות עמם, באמצעים שמספקת המדיה החדשה. הערבית שלה מעולה, תוצאה של שירות בחיל המודיעין בצה"ל ובמשרד החוץ. היא מתקשרת ישירות עם האקטיביסטים הבולטים ביותר במדינות ערב, מה שהופך אותה לאחד האנשים המעודכנים בישראל במגמות ברחוב הערבי. בימים אלה, למשל, היא מרותקת להתרחשויות במצרים, ומסוגלת לספק תמונת מצב עדכנית בכל רגע נתון מתוך קרביו של הרחוב המצרי.

אל-מוניטור: מהי תמונת המצב העכשווית ברחוב המצרי בימים האלה כפי שאת מנתחת אותה?

פרלוב: מצרים, מעבר לכך שהיא המדינה הערבית הגדולה ביותר, יש בה גם את האוכלוסייה הכי מעורבת פוליטית. מתפרסמים ברשתות שם מספרים אדירים של בלוגים. מעצבי דעת קהל פעילים בטוויטר, בפייסבוק וביו טיוב. אלה הם צמתים של אינפורמציות בשבילי.

בעוד חודשיים בבחירות לנשיאות, אם לא תהיה דרמה, סיסי יהיה הנשיא הבא, אבל גם ברור שהוא לא יחזיק מעמד קדנציה מלאה בגלל שני דברים: מצב כלכלי ומצב ביטחוני שהולכים להתדרדר עוד יותר. מה יהיה אחריו? עוד אין אלטרנטיבה שאפשר להצביע עליה, אבל ברור שגם אחרי נפילת סיסי, הצבא המצרי יישאר יציב. זה בכלל מאפיין את מצרים של המהפכות האחרונות: מפילים מבנה ישן אבל לא מצליחים לייצר מבנה חדש.

אל-מוניטור: אפשר היה להבחין גם במגמות שהביאו לנפילתו של מוחמד מורסי?

פרלוב: חצי שנה לפני, פרסמתי מאמר יחד עם תא"ל אודי דקל מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, שבו חזינו את הקריסה. במאמר, שהתבסס על ניתוח המצב באמצעות הרשתות, הערכנו שבסיס הפירמידה הכלכלית-חברתית של מצרים יקרוס, מה שיוביל לסערה נוספת.

היכולת להבין הלכי רוח באופן כל כך ישיר היא מופלאה: יש לי אפשרות לקבל תמונת מצב מורכבת יותר של המציאות ברזולוציה גבוהה, כולל ניואנסים. בעבר, כדי להבין מה קורה במצרים, היה צריך להישען על התקשורת, על דיפלומטים, אנשי אקדמיה ומדינאים שביקרו שם. זו הייתה אליטה מצומצמת. היום המידע הזה זמין, חופשי ולא עולה כסף. כל אירוע שמתרחש שם או במדינה אחרת הוא אירוע שאני יכולה לעקוב אחריו בכמה רמות, כולל פרשנויות וניתוחי עומק של האקטיביסטים הכי גדולים במדינה, מעצבי דעת הקהל והפוליטיקאים. על השימוש בנשק הכימי בסוריה ידעתי שלושה ימים לפני שזה פורסם, כי זה כבר היה ברשתות.

אל-מוניטור: המצרים מתעניינים במה שקורה בישראל?

פרלוב: לא. הם עסוקים בעצמם. זה נכון גם לגבי שאר המדינות מסביבנו שעסוקות בעניינים פנימיים ואין להן אנרגיה להוציא על החוץ. במצרים יש קריסה פנימית. עוד לא התחיל הקיץ וכבר יש הרבה הפסקות חשמל. בקבוק מים מינרלים, למשל, עולה שם יותר מלמלא דלק במכונית, כך שאנחנו לא מעסיקים אותם.

אל-מוניטור: אז אם כך, ישראל הרבה פחות מאוימת כרגע?

פרלוב: זה נכון ברמה המדינתית. אין שום צבא שיכול לאיים על מדינת ישראל. האיומים הם אחרים, מצד המיליציות החמושות שיופעלו נגדנו – אלה גופים שיש להם אינטרס לחסל את מדינות הלאום, גופים שרוצים כאוס איסלאמיסטי.

אל-מוניטור: סליחה מראש על השאלה הכל כך ישראלית, אבל יש מדינות באזור שכן מתעניינות בנו?

פרלוב: דווקא כן. הפלסטינים מתעניינים מאוד, ואפשר לראות מצדם רצון לדבר. הם בעיקר בדיאלוג עם ערביי ישראל, גם בגלל השפה כמובן. תתפלאו, אבל הקהילה שמדברת הכי הרבה עם הפלסטינים ברשת היא המתנחלים. אני מוצאת המון דיאלוגים על נרטיבים ועל זכויות לאומיות, בעיקר בין צעירים מעזה למתנחלים. בכלל, עזה היא חברה מאוד צעירה - מתוך 1.6 מיליון איש, 60 אחוזים הם מתחת לגיל 25. אבל מה שמעסיק בעיקר את העזתים זה המחסור בחשמל ובמים. מעבר רפיח סגור כבר למעלה מ-50 יום, כך שיש בעיות אספקה.

הפלסטינים בגדה בדיאלוג בעיקר עם הירדנים, ועל רמאללה אני יכולה לומר שזה קצת כמו הבועה התל אביבית. הם עסוקים בעיקר בעצמם. אני מבחינה לאחרונה שבג'נין מתחילה תסיסה, עם עלייה באחוזי האבטלה.

אל-מוניטור: מה יקרה לדעתך אם התהליך המדיני יקרוס?

פרלוב: אני יכולה להבחין שאין רצון באינתיפאדה אלימה. זה בא לידי ביטוי ברשתות. פחות ופחות אנשים מאמינים שאלימות תשיג את המטרה. הפלסטינים הם כמו הלבנונים: החברות שם מאוד עייפות אחרי כל המלחמות ושפיכות הדמים, ורוצים נורמליות. אני לא מבחינה בשום קמפיין לאינתיפאדה שלישית. בשנה האחרונה חמאס לא הצליח לגייס יותר ממאה אנשים להפגנות שלו, כי הציבור עייף.

חשוב לי מאוד שהחברה בישראל תקבל תמונה מצב מורכבת של השכנים במדינות ערב, שישמעו יותר קולות מתוכם. זה נכון גם לגבי איך שהישראלים תופסים את הפלסטינים - כשהנטייה כיום היא להציג תמונות של שחור ולבן, כובשים וקורבנות, והציבור לא חשוף למציאות המורכבת. לי יש את הכלים להראות שיח מורכב יותר, ואני מאמינה שכך יהיה קשה יותר להפחיד את הציבור.

הרי ברור שקל מאוד למנהיג להפחיד ולדבר על האויב ועל הנשק שלו, והרבה יותר קשה לייצר עולמות של תוכן מורכבים. בעבודה שלי חשוב לי לתת פנים, צבע ותוכן חדש לשכנים שלנו. אני מנגישה לציבור הישראלי את הרחוב הערבי.

אל-מוניטור: למה הישראלים פחות פעילים בשיח האזורי ברשתות?

פרלוב: ראשית, בגלל שרוב האוכלוסייה הישראלית לא דוברת ערבית, ורוב הפעילות היא בערבית. האזרחים הערבים של מדינת ישראל נמצאים בטוויטר כי קל להם לתקשר. כך שיש את מחסום השפה, בעיקר בטוויטר, שהוא כלי של דיאלוג ישיר. פרט לכך, הטוויטר מאלץ אותך לתמצת והישראלים אוהבים לדבר, והרבה.

אל-מוניטור: מה הדבר שהכי הרבה הישראלים לא יודעים על שכניהם הערבים?

פרלוב: שמדינת הלאום והנושא הדתי הולכים ונחלשים בכל מדינות ערב. היום הדרשנים הדתיים לא מצליחים להוציא הפגנות. זה דומה למה שקורה כאן, כי גם אצלנו החברה האזרחית מתחזקת, והאדם מבקש לשים את עצמו במרכז. בכל המדינות סביבנו מחפשים את השינוי המבני, כי האמון של הציבור במערכות הציבוריות הולך וקטן.

אל-מוניטור: איזה כוח יש לנשים במדינות ערב על פי הרשתות?

פרלוב: הנשים הן הרוב, והרשתות מאפשרות להן להתבטא בחופשיות. יש תופעה של קמפיינים מאוד גדולים של נשים שהיו השנה, כמו קמפיין הנשים הנוהגות בסעודיה והקמפיין נגד הטרדות מיניות במצרים.

אל-מוניטור: מי הם מעצבי דעת הקהל והבלוגרים ברשתות הערביות?

פרלוב: אנשים מאוד צעירים בראשית ובאמצע שנות ה-30, כולם רוצים להשפיע ולשנות את מציאות חייהם. אלה אנשים עם מחשבה מאוד חריפה, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה. רובם גברים.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles