ישראל איבדה את הקשב של המערב

הנה הליין-אפ של שתי מהדורות החדשות המרכזיות בערוצי הטלוויזיה המסחריים של ישראל מיום שני השבוע [10 במארס], בשעה 20:00 בערב, הפריים טיים של "מדורת השבט הישראלית": סיקור נרחב מהטקס שהתקיים בנמל אילת, שם הציג צה"ל בפני ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון את אמצעי הלחימה שנמצאו על הספינה "קלוס-סי", שנתפסה על ידי חיל הים הישראלי בים סוף בדרכה לנמל פורט סודן. על הספינה היו עשרות רקטות כבדות מסוג M-302, פצצות מרגמה כבדות ותחמושת נוספת, שהייתה מיועדת לארגוני הטרור בסיני.

במהלך הטקס, נאמו ראש הממשלה ושר הביטחון. נתניהו אמר: "יש כאלה בקהיליה הבינלאומית שלא היו רוצים שנקיים את האירוע הזה. הם גם אינם רוצים שנראה לעולם את מה שבאמת מתרחש בתוך איראן. קשה להם עם זה שאנו חושפים את האמת מאחורי החיוכים המזויפים של איראן... שטר המטען המקורי ושטר המטען המזויף שמוצגים כאן, מוכיחים כיצד איראן ניסתה להסוות את הטענת מכולות הנשק בשטחה". לפי נתניהו, כך אנו גם למדים מעדויות אנשי הצוות, שמספרים על הטענת מכולות הנשק בנמל הראשי של איראן, בנדר עבאס. ההתעלמות של הקהיליה הבינלאומית מהספינה הזו, אמר נתניהו, היא עדות נוספת לעידן הצביעות שבו אנו חיים.

שר הביטחון יעלון הוסיף פרטים: "זוהי עוד דוגמה לעובדה שהמשטר האיראני הוא למעשה יצואן הטרור הגדול ביותר בעולם". לדבריו, אין סכסוך במזרח התיכון שהמשטר הזה אינו מזין אותו בנשק או תחמושת, בכסף או בידע של טרור. מאפגניסטן, דרך בחריין, תימן, סוריה, לבנון ובמקרה הזה רצועת עזה. אבל זה לא רק במזרח התיכון, הסתייג יעלון, אנו רואים ניצול של אוניית סוחר תוך הפרה ברורה של החוק הבינלאומי כדי להעביר טילים שאמורים בסופו של דבר להיות משוגרים אל ערי ישראל. אבל המשטר הזה משתמש גם בדרכים דיפלומטיות כדי להביא חומרי נפץ לשגרירויות שלו באסיה, בדרום אמריקה, ללא שום קשר לישראל. אלה הם פניו של המשטר האיראני שמאחורי מתקפת הנועם והחיוכים.

הטון הנזפני של ראש הממשלה ושר הביטחון מקורו בתסכול עמוק. נתניהו ויעלון יודעים שהם איבדו את הקשב של המערב. שאזנו של ברק אובמה אינה כרויה לשמע החדשות הללו, וגם האירופים די אדישים.

"תראה את ההבדל בין העיסוק בסוריה ובאיראן", אמר לי השבוע גורם מדיני ישראלי רם דרג שחזר מפגישות בוושינגטון, "לבין העיסוק במשבר באוקראינה. הרי לארצות הברית אין אינטרס קיומי בחצי האי קרים. אבל כשמדובר ברוסיה, האמריקאים מתנהגים אחרת לגמרי. דורות של אמריקאים חונכו על ברכי השנאה והפחד לרוסיה הסובייטית. המלחמה הקרה עדיין רצה להם בוורידים. הדמון האולטימטיבי, למרות הכל, הוא האיום הרוסי ממזרח, ולכן אובמה יכול להרשות לעצמו כמעט להתעלם מהמשבר בסוריה, להפגין חולשה בולטת מול איראן, 'להוביל מאחור' בעניין הלובי, אבל לקחת את העניינים בידיים כשמדובר ברוסיה ואוקראינה".

באותן מהדורות חדשות מיום שני בערב שודרו ידיעות נוספות בעניין איראן: אזרח ישראלי תושב כוכב יאיר נעצר בחשד כי ניסה למכור כמות של מצנחי רחיפה מקצועיים לאזרח איראני. המצנחים מאפשרים לרחף במשך זמן רב, בדיוק מכסימלי, בתוספת מטען של עשרות קילוגרמים. וידיעה נוספת: אזרח איראני הוא שרכש בתאילנד את כרטיסי הטיסה של שני הנוסעים שעלו עם דרכונים גנובים על המטוס המלזי, שנעלם בשבת מעל ים סין הדרומי (8 במארס). בשתי הידיעות הללו רמזים עבים על חיבורים אפשריים נוספים של איראן לטרור בינלאומי.

רובה של התקשורת בישראל נהנה מחופש עיתונאי. השלטון לא יכול להכתיב לתקשורת בישראל מה לפרסם ומה לכתוב. למעט מובלעות "ממלכתיות" בשידור הציבורי ועיתון חינמי אחד שיוצא לאור על ידי מקורב לראש הממשלה נתניהו, התקשורת בישראל ביקורתית מאוד מול הממשלה שלה, בועטת, לפעמים אפילו בפראות וגסות, ועושה לנתניהו חיים קשים מאוד לאורך כל שנות שלטונו. אין בפרסומים הללו בעניין האיראני שום גילויי לחץ על התקשורת הישראלית, שעושה את זה משיקולים עיתונאיים ומקצועיים בלבד.

הבעיה היא, שהיא לבד במערכה. האירוע באילת תוכנן ותוזמר עבור התקשורת הזרה, שהדירה את רגליה ממנו ושיגרה אליו נציגים זוטרים בלבד. ישראל קיוותה למתקפת נגד קטלנית שתקרע את המסכה מעל פרצופם האמיתי של האיראנים, אבל גילתה שהעולם מפהק אל מול עשרות הרקטות המסודרות על הרציף באילת ולא לגמרי מתלהב מנאומיהם של נתניהו ויעלון.

יכול להיות שמדובר במינון. שנתניהו, כהרגלו, הולך על "אוברקיל" במקום להסתפק ב"אנדרסטייטמנט". אבל יכול להיות שהעולם מוכן כרגע להקשיב רק לסיפורים שהוא מספר לעצמו בעניין האיראני, ומשליך לפח את כל מה שלא מתאים לתזה של "מתקפת החיוכים והנועם" האיראנית. האמת, כרגיל, נמצאת באמצע.

גם במודיעין הישראלי מדברים על דרמה גדולה באיראן. על שתי גישות סותרות המתנגשות ביניהן כעת בארץ האייתוללות. הגישה של רוחאני, שבאמת מנסה למצוא נתיבים אל המערב ומוכן לשלם על כך מחיר, מול הגישה של חמינאי, שנשאר אותו נמר בעור של אריה, שרואה במערב אויב מושבע, אמריקה היא השטן הגדול, ישראל השטן הקטן, והכל מותר כדי להילחם בהן ובכל מה שהן מסמלות.

ההערכה המעודכנת במודיעין הישראלי היא, כי משלוח הרקטות הקטלניות מאיראן לעזה על סיפונה של ה"קלוס-סי" לא היה על דעתו של הנשיא רוחאני, וכי הוא ואנשיו רותחים מזעם על חשיפת המבצע בעיצומו של מאמץ איראני אדיר להשבת הלגיטימציה והחזרת המדינה המנודה אל משפחת העמים. המבצע הימי מיוחס לזרוע "אל קודס" של משמרות המהפכה, ההוראה הגיעה ישירות מחמינאי, הביצוע הופקד על קצין המבצעים הראשי של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סולימאני, שנחשב בארגוני המודיעין של ישראל והמערב נכון להיום כ"שטן הגדול באמת" של המשטר האיראני.

לסולימאני תיק עבה ומרשים במוסד הישראלי ובאגף המודיעין של צה"ל. הוא נחשב למקור כל הרע. לזרועו הארוכה של חמינאי, ממשיכו של חומייני, אבי האייתוללות, שרואה בהשגת יכולת גרעינית לאיראן מטרה עליונה, מקודשת, ומוכן למכור את משאבי המדינה, תדמיתה והאנרגיות שלה לטובתה.

האייתוללות, על פי הערכות המודיעין השונות, איבדו כבר מזמן את העם האיראני, שמאס בחיי הבידוד, ברמת החיים המתמוטטת, במטבע הנשחק ובאינפלציה הדוהרת. בני הנוער האיראנים, שלא היו בחיים כשהמהפכה גירשה את השאה מטהרן, רוצים ג'ינס, מוסיקה, חופש ואינטרנט. זו הסיבה שחמינאי ואנשיו הבינו שחייבים להתקין שסתום מיוחד לפריקת לחץ, שיעניק להמונים תקווה, אפילו זמנית, ויסייע לאייתוללות בישורת האחרונה של המרוץ לפצצה. אחר כך, כשתהיה פצצה, נראה מי יגרש אותם מהשלטון.

לשסתום הזה קוראים חסן רוחאני. השאלה הגורלית היא האם השסתום יכול להכריז עצמאות ולהשתלט על סיר הלחץ כולו? האם השסתום יספיק לניקוז הלחצים ושימור המהפכה האיראנית עוד כמה שנים? האם העולם ימשיך לראות רק את השסתום, ולהתעלם מכל מה שרותח תחתיו?

ישראל היא, נכון לעכשיו, הקול הבודד הקורא במדבר. העולם מוקסם מרוחאני, אפילו שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון חובשת מטפחת על ראשה וממהרת לטהרן. "זו החמצה היסטורית", אומר שר הביטחון יעלון בשיחות סגורות, "אנחנו עוד מקווים שהמערב יתעשת".

עד כמה התקווה הזו מנותקת מהמציאות נדע בשנים הקרובות.