דילוג לתוכן העיקרי

מי יפצה את הפליטים היהודים?

הכרה בינלאומית בזכותם של יהודי מדינות ערב לפיצוי כספי מעוררת שאלות רבות: מהו שווי הרכוש, הפרטי והציבורי, שהוחרם לפני יותר משישים שנה? ממי דורשים להשיבו? והאם יש בכלל סיכוי להשיבו במזרח התיכון של ימינו?
BAGHDAD, IRAQ - APRIL 17:  Iraqi Jew Yusef Salman, 79, stands in front of the synagogue in the tiny remaining Baghdad Jewish community on Passover April 17, 2003 in Baghdad, Iraq. Salman's brothers left Iraq in 1948 and he has not seen them since. He has no remaining family in Iraq. The community members are not formally celebrating the holiday this year due to a lack of electricity, food and other problems associated with the war. The family has lived their entire life in Baghdad while the Jewish community

בחודש דצמבר 2003, כמה ימים אחרי לכידתו של סדאם חוסיין, יצאתי בשליחות עיתונאית לעיראק. "אם תגיע לעיר חילה", ביקשה ממני אמי, "תחפש את הבית שלנו, על גדות נהר הפרת".

לא נולדתי בבית ההוא, שהוריי לא הפסיקו להתגעגע אליו מאז עלו לישראל בשנת 1951 במבצע "עזרא ונחמיה", ולא תכננתי לטוס לעיראק למסע שורשים, אבל הסקרנות נשאה אותי לעיר הולדתם של הוריי. היו לי תמונות של הבית שצולמו לפני יותר מחמישים שנה, ובעזרתן הצלחתי למצוא את הבית שעזבו, על תכולתו, ועלו למדינת ישראל.

בעיר חילה, היא בבל הקדומה, הממוקמת כחמישים ק"מ דרומית מזרחית לבגדד, נותרו חקוקים סימני המלחמות שסדאם חוסיין הוביל בהן את עמו לאורך השנים - מזו נגד איראן ועד מלחמת המפרץ.

"הבית המפואר" שנהגו הוריי לתאר במשך כל השנים לא נראה כזה. מצאתי מבנה נטוש, שהוסב למחסן, הולם היטב את העיר הענייה והמוזנחת, שילדים משוטטים בה בנעליים קרועות ומתבוססים בבוץ ובשלוליות.

לימים הבנתי שלא הרכוש שהותירו הוריי מאחוריהם הוא שהכאיב להם מאוד, אלא דווקא קשיי הקליטה בישראל. הוריי, כמו 130,000 יהודי עיראק ושאר העולים שהגיעו למדינת ישראל הצעירה, שוכנו באוהלים ובמעברות, ואך טבעי שהתגעגעו לבית ההוא על גדות נהר הפרת.

כמה ימים אחרי הביקור שלי בחילה, החלה בעיר סדרת פיגועים. מכוניות תופת התפוצצו בזו אחר זו במרכז העיר נגד מטרות של הצבא האמריקאי. האם לבית של הוריי, שכנראה עדיין עומד על תילו, יש כעת ערך כספי כלשהו בעיראק הנאבקת במלחמה פנימית עקובה מדם בין שיעים לסונים?

סוגיית רכוש היהודים שעלו ממדינות ערב אינה חדשה, אך קיבלה עתה הכרה על ידי מרטין אינדיק, נציג ארה"ב לשיחות עם הפלסטינים. אינדיק קיים לאחרונה שיחות עם מנהיגים יהודים בארה"ב, וצוטט כי נבחנת ברצינות רבה הצעה לפצות את יהודי מדינות ערב בהנחה שמהלך כזה יעורר תמיכה ציבורית רחבה בהסכם מסגרת ישראלי-פלסטיני.

מנהיגי הארגונים היהודים רשאים לסמן לעצמם "וי". בעבודה מאומצת שנמשכה כשני עשורים, הצליחו להעלות לסדר היום את סוגיית הרכוש היהודי שננטש במדינות ערב ואף לערוך הקבלה מסוימת בין רכוש הקהילות היהודיות במדינות ערב לסוגיית הפליטים הפלסטינים של 1948.

ארגוני הגג של יהודים יוצאי מדינות ערב וארגונים נוספים דורשים מזה שנים, כי ממשלת ישראל תתבע את שווי הרכוש היהודי שנשאר מאחור, ודוחים בתוקף את הטענה כי עזבו מרצון ומרצון נטשו שם את רכושם.

בכינוס השנתי של יהודי מדינות ערב שהתקיים באו"ם בחודש נובמבר 2013, אמר שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור: "65 שנה חלפו, ומדינות ערב לא נדרשו לתת דין וחשבון על פשעיהן". הנציגים הישראלים השמיעו בפני שגרירי מדינות באו"ם ומוזמנים עדויות ונתונים על "המיליון שנשכח", מיליון יהודים שאיבדו את רכושם במדינות ערב.

הסוציולוגית פרופ׳ עדה אהרוני מעריכה במחקרים שערכה, כי בשנת 1948 התגוררו כ-850,000 יהודים במדינות ערב, ועד 1976 נעלמו רוב הקהילות הללו ממדינות אלה. כ-600,000 מתוכם היגרו למדינת ישראל, והשאר למדינות אחרות כמו צרפת, בריטניה, ארה"ב ואוסטרליה. לאחר שהקהילות הללו נעזבו, מנהיגי מדינות ערב כגון עיראק, לוב, אלג'יריה, מצרים ועוד, הוציאו צווים שהחרימו את הרכוש היהודי הפרטי והציבורי. על פי הערכתה של פרופ׳ אהרוני, חלקו עדיין מוחזק בבנקים במדינות המוצא.

ואכן, אחת השאלות הגדולות היא מהו שווי הרכוש היהודי, הפרטי והציבורי, שהוחרם על ידי מנהיגי מדינות ערב השונות משנת 1948, וכיצד בכלל ניתן לאמוד אותו.

ארגון יוצאי מדינות ערב טוען כי מדובר ב-30 מיליארד דולר. ארגון "נחום", ארגון יוצאי עיראק, טוען מנגד כי רק בעיראק נאמד הרכוש ב-100 מיליארד דולר, ואילו הכלכלן האמריקאי סידני זבלודוף, לשעבר פקיד בממשל האמריקאי, טען כי בשנות החמישים הרכוש נאמד ב-700 מיליון דולר וכי ב-2007 שוויו הוערך בכ-6 מיליארד דולר.

כך או אחרת, ראשי הארגונים יודעים היטב, כי הדרך למימוש הפיצויים עדיין רחוקה מאוד. גם אם מדובר "רק" במיליארד דולר, איך מחזירים את הכסף? ממי דורשים להשיבו? האם ראש ממשלת עיראק השיעי, נורי אל מלכי, המתמודד עם כנופיות חמושות של אל קאעידה ושיקום מדינה שתשתיתה הכלכלית הרוסה, מסוגל היום להוציא מתקציבו מאות מיליוני דולרים ולהשיבם ליהודי עיראק?

ומה על יהודי מצרים? האם מישהו באמת מעלה על דעתו שמצרים, אחרי שתי הפיכות, שכלכלתה קרסה ומנהיגיה החדשים מפצירים בממשל האמריקאי שלא יקצץ בסיוע החוץ, מסוגלת להשיב ליהודיה תגמול לרכושם?

ויהודי לוב? ותימן? וסוריה? מישהו בכלל מעלה על דעתו שמנהיגים בעולם הערבי יוציאו היום מיליארדי דולרים מכיסם רק למען פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

לאחר חתימת הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים, העניקה ארה"ב לשתי המדינות מענקי שלום נדיבים בסך מאות מיליוני דולרים. הנשיא אנואר סאדאת הקדיש את הכסף הזה לבניית תשתית תחבורה בקהיר הצפופה. ישראל השתמשה בו לפיצוי תושבי ימית שפונתה ולביצוע פרויקטים ביטחוניים בצפון.

ההנחה (או התקווה), שארה"ב תזרים מתקציבה גם הפעם סכומי כסף גדולים אם וכאשר ייחתם הסכם בין ישראל לפלסטינים, אינה מציאותית. ארה"ב מתמודדת כעת עם האטה כלכלית גדולה, ואין סיכוי שמענקי השלום הנדיבים של אז יחזרו על עצמם.

גם אם יהודי מדינות ערב, כמו הוריי שעזבו את ביתם בעיר חילה, לא יקבלו אפילו דולר אחד פיצוי, הכרה בינלאומית בסבלם תחשב נחמה פורתא.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles