כשישראל במבוכה, היא חוזרת אל "ההסתה הפלסטינית"

רק לפני שבועיים נדמה היה שממשלת ישראל שברה את השיא העולמי במגלומניה וחוצפה.  והנה, ימים ספורים אחרי ששר הביטחון משה יעלון כינה את מזכיר המדינה של המעצמה החזקה בעולם "משיחי ואובססיבי" [14 בינואר], והציע שג'ון קרי "יניח לנו במנוחה", שברו שר החוץ אביגדור ליברמן וראש הממשלה בנימין נתניהו את השיא הטרי.

הראשון זימן בדחיפות בשבוע שעבר [17 בינואר] את שגרירי ארבע המדינות הגדולות באיחוד האירופי - בריטניה, צרפת, איטליה וספרד - לשיחת נזיפה והטפת מוסר. הייתה זו פעולת תגמול על זימונם של שגרירי ישראל בלונדון, פאריס, רומא ומדריד לשיחות נזיפה במשרדי החוץ המקומיים. ארבע הממשלות העזו להתלונן על פרסום מכרזים חדשים ל-1,400 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.

"העמדה החד-צדדית שהם נוקטים באופן קבוע נגד ישראל, ושמצדדת תמיד בפלסטינים", נכתב בהודעה שפרסם דוברו של השר "מעוררת את התחושה כי הם רק מחפשים במה להאשים את ישראל." זאת ועוד, השר הסביר לדיפלומטים הבכירים כי לא רק שהעמדה של ממשלותיהם "מוטה, לא מאוזנת ומתעלמת מהמציאות בשטח", אלא "גם פוגעת משמעותית באפשרות להגיע לאיזשהו הסדר בין הצדדים".

יום קודם לכן נדרש נתניהו למחאה האירופית. בשיחה עם כתבים זרים בחר גם הוא להגיב בהתקפה. "מתי קרא האיחוד האירופי לשגרירים הפלסטינים כדי לקבול על ההסתה שקוראת להשמדת ישראל?" התרעם ראש הממשלה. "מתי קראו לפלסטינים כדי שישמעו תלונות על כך שקצינים בשירותי הביטחון הפלסטינים לוקחים חלק בהתקפות טרור נגד ישראלים חפים מפשע?" נזף נתניהו. "חוסר האיזון הזה וההטיה נגד ישראל אינם מקדמים את השלום. אני חושב שהם מרחיקים אותו, מכיוון שהיא אומרת לפלסטינים: אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, לומר מה שאתם רוצים, להסית בכל דרך שתרצו, ולא תתחייבו לתת על כך דין וחשבון. וישראל, שעושה מאמצים עילאיים לשמר שלום ולהילחם בטרור לטובת הישראלים והפלסטינים כאחד, תמיד מוקעת".

לא קשה לנחש מה חשבו הדיפלומטים האירופים על דברי התוכחה של ליברמן ומה עבר במוחם של הכתבים המוצבים דרך קבע בישראל. הם יודעים שכאשר דוברי ממשלת ישראל מתקשים לתרץ את הסתירה בין התמיכה בפתרון שתי המדינות לבין תנופת הבנייה בשטחים, הם שולפים את נשק "ההסתה". כשהישראלים מפסידים במלחמה האמיתית - במוסדות הבינלאומיים - הם פונים לתעמולה. והתעמולה הזאת, או מה שמכבסת המילים הישראלית מכנה "הסברה", היא נשקו של כובש שמבקש לשכנע את הבריות כי הוא – ולא הנכבש – הקורבן האמיתי.

אם המציאות לא הייתה עצובה כל כך, אפשר היה לגחך למשמע הטרוניה של נתניהו כי ישראל "עושה מאמצים עילאיים לשמר שלום ולהילחם בטרור לטובת הישראלים והפלסטינים כאחד". ארגון השמאל "יש דין" מתעד מדי שנה מאות אירועי ירי, תקיפה אלימה, ידויי אבנים, הצתה, פגיעה בבעלי חיים, גניבת יבול וגזל אדמות - הכל מעשי ידיהם של טרוריסטים יהודים, שמכבסת המילים מכנה בסלחנות "נוער הגבעות".

"המאמצים העילאיים לשמר שלום" שנתניהו התהדר בהם הביאו לכך שעל פי נתוני הארגון, במשך שמונה שנים (2013-2005) רק 8.5% מתיקי החקירה הסתיימו בהגשת כתב אישום נגד חשודים ישראלים. כ-84% מהתיקים נסגרו בשל כישלון המשטרה בחקירה. אתרי האינטרנט של ארגוני זכויות אדם מציגים מעת לעת אירועים שבהם חיילי צה"ל משקיפים מהצד על הפורעים היהודים.

"תג המחיר" שגובים הטרוריסטים היהודים מהפלסטינים, בעקבות פינוי מאחז או פיגוע חבלני, הוא השחתה של עצי זית (ענף הזיתים מספק הכנסה ותעסוקה לכ-100 אלף בתי אב בגדה המערבית). רק ארבעה מתוך 211 תיקי החקירה נגד חשודים בהשחתת מטעים הסתיימו בהגשת כתב אישום. אכן, מאמץ עילאי.

חיפוש המלים "תג מחיר", "עקירה" ו"עצי זית" באתר של משרד ראש הממשלה לא מעלה דבר. עד היום לא יוחדה ישיבת ממשלה לתופעה החמורה והמסוכנת הזאת. לעומת זאת, המילה "הסתה" מופיעה מאז ינואר 2011 לא פחות מ-455 פעמים. שעתיים תמימות מישיבת הממשלה השבועית  שהתקיימה ב-5 בינואר הוקצו לנושא. שוב נקראו המומחים להציג ממצאים של "מדד ההסתה הפלסטינית".

אחד השותפים להכנת ״המדד" הוא איתמר מרכוס, מתנחל מאפרת, שעומד בראש מכון "מבט לתקשורת הפלסטינית", אחד ממכוני המחקר עתירי המשאבים של הימין. מרכוס היה חבר בצוות הישראלי לוועדה המשותפת למניעת הסתה שמונתה ב-1998 בעקבות דרישתו של נתניהו בוועידת וואי. בשנים האחרונות דחה נתניהו בטענות שונות את הצעת הצד הפלסטיני לחדש את פעילותה.

בפסק דין שניתן באוגוסט 2013, בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל ספק, בלשון המעטה, במהימנותו של מרכוס. קרובי משפחה של מתנחלים שנרצחו בידי פלסטינים הגישו תביעת פיצויים נגד הרשות הפלסטינית, בטענה שהיא מסיתה לרצח יהודים. התובעים הסתמכו על חוות דעת שהכין עבורם המכון של מרכוס. השופטת דליה גנות כתבה כי "הגם ש-76 מאמרים וקטעי טלוויזיה שהציג מרכוס הינם בוטים וקשים, הם אינם מהווים הוכחה סטטיסטית להסתה מטעם הרשות".

השופטת אימצה את חוות הדעת הנגדית שיזהר באר, מנכ"ל עמותת קשב שעוקבת אחר הסיקור של התקשורת הישראלית, הגיש לעורך הדין יוסי ארנון שייצג את הרשות הפלסטינית. השופטת קבעה שמרכוס אינו מבחין בין תוכן תקשורתי חדשותי לבין הבעת דעה, וכי חוות דעתו "נעדרת מתודת בדיקה תקפה ומקובלת, שיכולה לשמש תשתית למסכת טיעונים כלשהי".

פסק הדין מוטט למעשה את התשתית שעליה מתבססת טענתם של נתניהו וחבריו לממשלה כי התקשורת הפלסטינית הממוסדת מסיתה נגד ישראל. טענה זו לא נבדקה עד היום בשום כלי מחקרי בעל תוקף. מחקר שנעשה במרכז המחקר והמידע של הכנסת ביוני 2010, קבע גם כי לא נמצאה ראיה חד משמעית שספרי הלימוד של הרשות לוקים בהסתה ישירה וגורפת לאלימות. נכון, המורים והעיתונאים הפלסטינים אינם מחנכים את ילדיהם ואת קוראיהם לאהוב את אדוניהם ברוח הדוד תום. לרוע מזלם של נתניהו וליברמן, אירופה מודל 2014  אינה רואה בכך "הסתה".