דילוג לתוכן העיקרי

החרם האקדמי על ישראל מתרחב לארה"ב

ארגון אמריקאי המונה 5,000 אקדמאים החליט להחרים את ישראל. "כשזה החל באירופה אמרו שזה קטן ואזוטרי", אומרת נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, הפרופ' רבקה כרמי, "לדעתי זה רק ילך ויצבור תאוצה"
Demonstrators shout slogans as a man shows a banner which reads "boycott Israel" during an anti-Israel protest in front of Chamber of Commerce Israel-Catalunya in Barcelona May 31, 2010. Israeli marines stormed a Turkish aid ship bound for Gaza on Monday and 10 pro-Palestinian activists were killed, triggering a diplomatic crisis and plans for an emergency session of the U.N. Security Council. REUTERS/Albert Gea (SPAIN - Tags: POLITICS CIVIL UNREST) - RTR2ELSN

 

האגודה ללימודים אמריקאים (ASA) בארצות הברית, המונה כ-5,000 אנשי אקדמיה, הצביעה השבוע [15 בדצמבר] ברוב קולות על הצטרפות לחרם האקדמי על ישראל. בכך נוסף הארגון האמריקאי לגופים אקדמיים באירופה – ובעיקר באנגליה – שכבר כמה שנים נמנעים מלשתף פעולה עם ישראל בתחום. נראה כי הטיעון הישראלי הנפוץ, שלפיו אירופה נוטה להיות מושפעת יותר מתעמולה פלסטינית, כבר אינו רלוונטי.

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מספרת בראיון לאל-מוניטור, כי בינואר צפויה גם האגודה ללימודי שפות מודרניות בארה"ב (MLA), המונה 30 אלף חברים, לדון אף היא  בהצעה דומה. "כדור השלג כבר החל להתגלגל", היא אומרת, "נכון שכשזה החל באירופה היו לנו סיבות ותירוצים להסביר למה ומה קרה באירופה. אמרו שזה קטן, שזה אזוטרי, ואז בא ה-ASA והוכיח שאנחנו בסחף. לדעתי, זה רק ילך ויצבור תאוצה". לדבריה, "ישראל חייבת לעשות משהו, אפילו שיש לא מעט אנשים שאומרים שברמה המעשית אין לחרם הזה משמעות, כי לחוקר ישראלי אין שום בעיה למצוא חוקרים שישתפו עמו פעולה". 

הפרופ' חגית מסר ירון, בעבר נשיאת האוניברסיטה הפתוחה והיום וסגנית המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), מסכימה כי ברמה האינדיבידואלית החוקרים הישראלים לא ייפגעו: "אני אישית מקבלת חדשות לבקרים מיילים מעמיתים באיראן עם שאלות טכניות, מדעיות וכו'. אף אחד לא מסתכל מאיפה המייל בא". אולם לדבריה, כדי להבין בכל זאת אם לחרם תהיה השפעה מהותית על האקדמיה הישראלית, יש לבחון שלושה תחומים. הראשון הוא הנושא התקציבי. לטענת הפרופ' מסר ירון, מקור המימון המרכזי מארצות הברית הוא הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה"ב (BSF), שאינה מושפעת מההחלטות האחרונות. התחום השני הוא הפרסומים האקדמיים, שבו יש לבחון אם מאמר המתפרסם בכתב עת אינו מקבל יחס ראוי רק בגלל מוצאו הישראלי של הכותב. השלישי הוא נכונותם של עמיתים מהאקדמיה לשמש כמבקרים של הצעות מחקר (Peer review) או להשתתף בוועדות אקדמיות.

לדברי הפרופ' כרמי, "אנשים מדברים בשקט באקדמיה על כך שיש תחושות לא מבוססות שמאמרים של חוקרים ישראלים נדחים. חוקרים ואנשי אקדמיה חשים שלא מזמינים אותם לכנסים. לאף אחד אין הוכחה, אבל יש תחושה שהשטח מתחיל לרחוש, ועכשיו, עם ההחלטה של האגודה האמריקאית, זה נעשה רשמי וזה מדאיג". 

איך את מסבירה את זה שהחרם הבינלאומי על ישראל מצליח דווקא בתחום האקדמי?

"כי אלה האנשים החשים שהם בזרם הליברלי של זכויות אדם, שזה ערך עליון ועקרוני. אבל צריך להיכנס לקרביים שלו ולשאול, למשל, למה הם לא עוסקים גם במדינות ערב ובאפריקה? כי יש את ישראל והיא מודל. ישראל היא לא אבו דאבי או ערב הסעודית. הציפייה הליברלית מישראל היא שהאקדמיה תוביל את הערכים האלה, תבקר, תמחה וכן הלאה".

גם נשיא ה-ASA, קורטיס מארז, הודה כי זו הפעם הראשונה שהארגון קורא לחרם על מדינה כלשהי, אף ששכנותיה של ישראל אינן מצטיינות בזכויות אדם ומפרות אותן בצורה חמורה יותר. 

הפרופ' מסר ירון מספרת: "לפני כמה שנים ארגון שבו אני מפרסמת את מאמריי החרים מדענים איראנים. אני הייתי עם קבוצה של מדענים שפעלה נגד החרם הזה – והצליחה. זה היה אז תקדים שלא מפרסמים מאמרים של בני לאום מסוים, והיום הסכנה הזאת קיימת ומוחשית מאוד בעבורנו".

לטענת הפרופ' כרמי, גם ההחלטה להכיר במוסד האקדמי באריאל כאוניברסיטה לפני שנה וחצי תרמה לאירועים האחרונים. "זה עשה משהו. אין לכך הוכחות אבל אני חושבת שאריאל עשתה משהו במכלול ההחלטות, אפילו אם זה בתת מודע".

יש דרך לעצור את מה שאת רואה ככדור שלג?

הפרופ' כרמי: "צריך לעשות סוג של התגייסות של יחסי ציבור, משהו מאוד רציני ברמה של חברי סגל וסטודנטים. צריך לעשות קמפיין אגרסיבי באוניברסיטאות, ולגייס לכך נשיאים של אוניברסיטאות, דיקנים ורקטורים. אני לא יודעת אם זה יעזור, אבל לפחות ברטרוספקטיבה נוכל להגיד שלא ישבנו בחיבוק ידיים. אני מאוד מודאגת".

המאמץ צריך לכלול גם את משרד החוץ? 

"אני לא חושבת שמשרד החוץ יכול לעמוד מאחורי דבר כזה, או אפילו רוצה לעמוד מאחורי דבר כזה. גם בגלל שאין להם משאבים, אבל גם בגלל רוח המפקד שם. הגישה היא 'מה כבר הגויים יודעים? זה לא משפיע עלינו ולא מזיז לנו'. המחשבה הרווחת שם היא שזו לא בעיה".

פרופ' מסר ירון, למועצה להשכלה גבוהה יש כלים לנסות להיאבק בהחרמות ולעצור את הסחף?

"אני יודעת על סמך ניסיון העבר, שלארגוני סטודנטים יש משמעות עצומה. ברור שחלק מהדברים שמתרחשים מוכתבים על ידי פעילות יזומה של גורמים אינטרסנטיים, זה חלק ממלחמה, אבל אנחנו לא צריכים ללכת בכיוון של שן תחת שן אלא להעביר את המסר שהחרמה זה כלי לא לגיטימי".

יכול להיות שהאקדמיה הישראלית לא הראתה שהיא פועלת למען זכויות אדם או יוצאת נגד מדיניות מפלה, ולכן תרמה לצעדים נגדה?

פרופ' כרמי: "ממש לא. קשה מאוד לאזן את התמונה וזה לא תפקיד האקדמיה. אקדמיה עושה המון דברים שהם בכיוון של דו-קיום. באוניברסיטת בן גוריון יש רשימה ארוכה של שיתופי פעולה. מחזור שלם של רופאים מירדן למד אצלנו רפואת חירום. 18 ירדנים, כולם למדו על חשבוננו, לאחר שממשלת ירדן נענתה לשכנועים ונתנה להם ויזות. בשלוחה בשדה בוקר לומדים סטודנטים פלסטינים וירדנים. רוב הקשרים ושיתופי הפעולה שקיימים היום בין הצדדים הם באקדמיה, אבל אני לא בטוחה שרוצים לשמוע את זה. לפני כמה שנים, כשזה התחיל באנגליה, הייתי הראשונה לדבר נגד התופעה. ניסיתי לשכנע אותם ולספר להם מה אנחנו עושים. כמה נאיבית הייתי, אכלו אותי בלי מלח".

התיאור של כרמי מתאים לתחושה הרווחת בקמפוסים. רכבת החרם כבר יצאה מהתחנה וקשה לראות אותה עוצרת בזמן הקרוב – אם קמפיין ישראלי או בלעדיו. באופן מפתיע, מי שיצא לאחרונה נגד התופעה, היה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. אחרי טקס האזכרה של נלסון מנדלה בדרום אפריקה אמר אבו מאזן כי הוא מתנגד למהלכי החרם על ישראל. אנשי האקדמיה הישראלים יכולים רק לדמיין מה היה קורה אלמלא היינו בעיצומו של משא ומתן עם הפלסטינים.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles