דילוג לתוכן העיקרי

אחדות ירושלים וצביעות הימין

שיחות השלום עלולות להתפוצץ בכל רגע. מצד אחד גוברים אירועי הטרור ביהודה ושומרון, מצד שני ישראל מבצעת פעולות צבאיות לסיכולם, ומצד שלישי הצעת חוק שנועדה להכשיל משא ומתן על ירושלים מביכה מאוד את נתניהו ומפלגות הימין
U.S. Secretary of State John Kerry (L) and Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu look out onto the snow covered city of Jersusalem, during a meeting, December 13, 2013. REUTERS/Brian Snyder (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTX16GG2

בעוד ג'ון קרי ממשיך לקדם את מאמצי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, משהו קורה בשטחי יהודה ושומרון. משהו רע. מהצד הפלסטיני, גוברים מאוד מעשי האלימות. זו אינה אינתיפאדה מאורגנת, אבל זה סוג של הסלמה באירועים האלימים המכונים בשב"כ "פיגועי אווירה". עלייה תלולה ביידוי בקבוקי תבערה ואבנים, הפרות סדר, וגם פיגועים מזדמנים של מחבלים בודדים.

מן העבר הישראלי, צה"ל והשב"כ מגבירים את פעילותם וחדירותיהם לשטחי הרשות, בדרך כלל למעצר מבוקשים. חלק מהחדירות הללו, כמו זו שהייתה ביום רביעי (18 בדצמבר), מתדרדרות להתלקחות מקומית, אלימות, שמובילה להרוגים ופצועים (שני פלסטינים נהרגו השבוע באירוע כזה בו היו מעורבים לוחמי ימ"מ וצנחנים ישראלים).

השאלה הנשאלת היא, מי ינצח במרוץ המתפתח לנגד עינינו? קרי, ששואף להאריך את תשעת החודשים שהוקצבו למשא ומתן לתקופה דומה נוספת, או השטח המבעבע, שיכול להתדרדר בכל רגע נתון מאירוע מקומי להתלקחות גדולה יותר, שיכולה להוביל להסלמה שתפוצץ את המשא ומתן לרסיסים ותגרור את האזור לסבב אלימות נוסף.

בצד הפלסטיני מאשימים את מערכת הביטחון הישראלית במאמץ מכוון להגביר פעילות בתקווה להלהיט את השטח, להביא לפיצוץ מבוקר ולהפטר מהמשא ומתן ומהאנרגיות המסוכנות של קרי. שר הביטחון יעלון, אומרים גורמים פלסטינים, מתנגד לתוכנית הביטחונית של האמריקאים, טוען שהיא מסוכנת ויעשה הכל כדי לטרפד את המהלך כולו. בסביבת יעלון מכחישים. אין לפעילות של צה"ל והשב"כ תחליף בשטח, אומרים אנשיו של שר הביטחון, אין עלייה בפעילות שלנו ואין שום ניסיון להביא לפיצוץ. האינטרס של ישראל הוא שהשקט יישמר, נקודה.

גורמי ביטחון בדרגי שטח, הבקיאים במתרחש ביהודה ושומרון, אמרו לאחרונה לאל-מוניטור את הדברים הבאים: הרשות הפלסטינית אינה עוסקת בטרור ומתנגדת לטרור, אבל הפעילות הפלסטינית בכל הקשור למאבק האמיתי בטרור היא שטחית, לא איכותית ולא מספקת. ישראל עוצרת בשנה בסביבות 1,800 פלסטינים מבוקשים, בעוד הפלסטינים עוצרים בין 30 ל-40, ומשחררים אותם לאחר זמן קצר. מנגנוני הביטחון הפלסטינים נעדרי נחישות אמיתית.

בכל הקשור לסיכול, ישראל אחראית לכשני שלישים מסיכולי הפיגועים בשטחים, הפלסטינים תורמים את השליש האיכותי פחות. גם כשכבר עוצרים מישהו, אין השלמה של "שרשרת הסיכול", אין חקירה אמיתית, אין מעצרים נוספים בעקבות מידע שהובא בחקירה, אין החרמת אמל"ח, אין העמדה לדין. אין נחישות להשלמת משימה. יש תחושה אצל הפלסטינים של "לצאת מהסיפור בשלום", לא לסייע לישראל יותר מדי, לעשות את המינימום האפשרי.

רוב המבצעים שמתכננים מנגנוני הביטחון הפלסטינים, אומרים בישראל, מתגלים מבעוד מועד על ידי תאי הטרור, לאור החדירות הגבוהה בתוך המנגנונים עצמם, שגורמת לזליגת מידע מודיעיני. זה גם מקשה על ישראל לחלוק מודיעין איכותי עם הפלסטינים.

במצב הדברים, אומרים בישראל, לא נותרת לנו ברירה ואנו חייבים לפעול בשיטת "מכסחת הדשא" באופן עקבי. לא לתת לתאי הטרור לצמוח ולגדול, לא לקחת סיכונים. כל הרמת ראש של פעיל טרור נתקלת בתגובה ובמעצר מיידי. זו המדיניות הישראלית בשטחים מאז ומעולם, היא לא שונתה, ובמצב הדברים הנוכחי, כשחמאס משקיע אנרגיה אדירה במאמץ להפיח רוח חיים בתשתיות ההרוסות שלו ביהודה ושומרון, אין לנו ברירה אחרת אלא לפעול באופן יומיומי.

ובינתיים, בחזית הפוליטית בישראל, מהומה רבתי. הנה סיפור מאפיין: באוקטובר 2008 ניסתה ציפי לבני להרכיב ממשלה חדשה בישראל. אהוד אולמרט התפטר על רקע החקירות שנוהלו נגדו ולבני, שירשה אותו בצמרת "קדימה", קיבלה מנדט להרכיב ממשלה. במשא ומתן שניהלה עם המפלגות החרדיות היא נדרשה להעביר להן הטבות כספיות מופלגות, ולחתום על מסמך שלא תנהל משא ומתן על ירושלים. בעניין הכספי הושגה הבנה. בנושא ירושלים, סירבה לבני להתחייב. עתידה הפוליטי היה מונח על כף המאזניים, אבל היא סירבה. במקביל, ניהל ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, מסע שתדלנות טלפוני מול החרדים, תוך שהוא מבטיח להם שאצלו לא יהיה שום משא ומתן על ירושלים, בשום מצב או מקרה.

שליחיה של לבני ישבו אצל ח"כ יעקב ליצמן, ממנהיגי "יהדות התורה" החרדית, וניסו לדבר אל לבו, כשבמקביל נתניהו לוחץ עליו בטלפון ומפציר בו לא להתפשר על ירושלים ולא להיכנע ללבני.

בסופו של יום, לבני נכשלה. הממשלה שלה לא הורכבה. ישראל הלכה לבחירות, לאחריהן נתניהו הרכיב את הממשלה. הוא מיד הצהיר שלא ינהל משא ומתן על ירושלים, אבל החיים והמציאות תמרנו אותו, כמו תמיד, לכיוון אחר.

נכון להיום, המשא ומתן המתנהל בין שליחיו של נתניהו לבין אנשיו של אבו מאזן כולל את ירושלים. ההבטחה ההיא של נתניהו לחרדים הופרה ברגל גסה. השבוע, בכנסת [18 בדצמבר], הגיע זמן הנקמה של ח"כ יעקב ליצמן, שיושב עכשיו עם שאר החרדים באופוזיציה. ליצמן הציג הצעת חוק פרטית, לפיה לא יתנהל משא ומתן מדיני על ירושלים אלא אם כן 80 חברי כנסת יתמכו במהלך.

בנימין נתניהו נקלע למבוכה. אם יתמוך בהצעת החוק והיא תעבור, המשא ומתן בין ציפי לבני לסאיב עריקאת וג'ון קרי יתפוצץ באותו רגע. אם יתנגד להצעה, יוצג ככלי ריק מול האגף הימני של הליכוד, הציבור, החרדים ובכלל. נתניהו נאלץ להימלט מאולם מליאת הכנסת לפני ההצבעה, כדי לא להשתתף בה. בעקבותיו, יצאו מהאולם רוב חברי הליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי - המפלגות הימניות של הקואליציה. אם נתניהו לא מצביע נגד החוק הזה, גם אנחנו לא נצביע נגדו. אף אחד לא רצה להיתפס מרים יד נגד אחדות ירושלים, למרות שבמציאות הקואליציה בה חברים כל חברי הכנסת הנמלטים הללו, מדברת על ירושלים עם הפלסטינים כל הזמן.

זו המציאות. הפוליטיקה הישראלית נגועה בצביעות עמוקה ובפרדוכסים בלתי אפשריים. שרים בכירים בליכוד מבררים כל הזמן אופציות באשר לפתרונות אפשריים בירושלים. בשיחות השקטות שהם מנהלים, בינם לבין עצמם, עולה יותר מפעם אחת המושג "האגן הקדוש", שהוא שם הקוד למרובע הקטן, הדחוס והנפיץ בעיבורה של העיר, בו מצטופפים אין ספור מקומות קדושים לדתות השונות. העניין הזה מוכיח שגם בליכוד כבר יודעים ששכונות רבות בירושלים המאוכלסות ערבים לא יישארו בידי ישראל בהסדר הקבע. מה שנותר זה להלחם על המקומות הקדושים. הבעיה היא, שכדי להגיע לוויכוח הזה, יצטרכו הישראלים, הפלסטינים, והמנהיגים שלהם, לצלוח עוד הרבה מאוד רוביקונים ולקבל מספר עצום של הכרעות קשות וגורליות.

האם הם מסוגלים לכך? אם תשאלו אותם ואת הציבור שלהם, התשובה תהיה לא. אם תשאלו את ג'ון קרי, הוא יגיד שכן. בשנה הקרובה נגלה מי צדק.

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles