כרטיס אדום לגזענות
במקום לתרום לקירוב לבבות בין יהודים לערבים, ניצלה חברת הכנסת מירי רגב עוד משחק כדורגל טעון בין בני סכנין לבית"ר ירושלים כדי ללבות את היצרים בין הצדדים.
לכדורגל הישראלי, מלבד היותו ענף הספורט הפופולארי ביותר במדינה, יש גם פן נוסף, טעון ומכוער, שאין לו קשר לספורט ולהישגיות. הפן הפוליטי. אוהדי בית"ר ירושלים מזוהים עם הימין, אוהדי הפועל תל אביב נחשבים שמאלנים ואוהדי הקבוצות הערביות כולן הן לרוב מושא לשנאה.
בקבוצות כדורגל שונות בישראל שיחקו מאז ומתמיד גם שחקנים ערבים. רפעת טורק וזאהי ארמלי היו חלוצים בתחומם ומודל לחיקוי, הם כיכבו גם בנבחרת ישראל וייצגו את המדינה. בעקבותיהם הגיעו גם סלים טועמה, עבאס סואן וואליד באדיר, שיאן ההופעות במגזר (74). בסגל הנבחרת כיום שלושה שחקנים ערבים.
אבל ישנה קבוצת כדורגל אחת בישראל, בית"ר ירושלים, שאוהדיה הפכו בשנים האחרונות לסמל גזענות ושנאה נוכח סירובם לקבל שחקנים מוסלמים.
במהלך עונת המשחקים שעברה הצטרפו לבית"ר ירושלים שני שחקנים צ'צ'נים, מוסלמים. אוהדי הקבוצה יצאו מדעתם. הם הגיעו לאימונים, הפריעו למהלכם הסדיר, קיללו וירקו. בתום משחק הליגה הראשון שבו שולבו השחקנים הצ'צ'נים, נאלצה המשטרה לסייע להם להיחלץ מהמגרש לאחר שכמה אוהדים ניסו לתקוף אותם פיסית. בשיאו של המשבר הציתו אוהדים את חדר ההלבשה במועדון. בסיומה של העונה השחקנים הצ'צ'נים עזבו את הקבוצה כשתמונה אחת נצרבה בזיכרונם: ישראל היא מדינה גזענית.
