דילוג לתוכן העיקרי

כרטיס אדום לגזענות

במקום לתרום לקירוב לבבות בין יהודים לערבים, ניצלה חברת הכנסת מירי רגב עוד משחק כדורגל טעון בין בני סכנין לבית"ר ירושלים כדי ללבות את היצרים בין הצדדים.
Fans of Bnei Sakhnin shout slogans during a match against Beitar Jerusalem as part of the Israeli Premier League, at Teddy Stadium in Jerusalem February 10, 2013. There was heightened security at Sunday's match following last week's arraignment of four fans in connection with racist incitement against the team's recruitment of Muslim players. REUTERS/Nir Elias (JERUSALEM - Tags: SPORT SOCCER POLITICS) - RTR3DLIL

לכדורגל הישראלי, מלבד היותו ענף הספורט הפופולארי ביותר במדינה, יש גם פן נוסף, טעון ומכוער, שאין לו קשר לספורט ולהישגיות. הפן הפוליטי. אוהדי בית"ר ירושלים מזוהים עם הימין, אוהדי הפועל תל אביב נחשבים שמאלנים ואוהדי הקבוצות הערביות כולן הן לרוב מושא לשנאה. 

בקבוצות כדורגל שונות בישראל שיחקו מאז ומתמיד גם שחקנים ערבים. רפעת טורק וזאהי ארמלי היו חלוצים בתחומם ומודל לחיקוי, הם כיכבו גם בנבחרת ישראל וייצגו את המדינה. בעקבותיהם הגיעו גם סלים טועמה, עבאס סואן וואליד באדיר, שיאן ההופעות במגזר (74). בסגל הנבחרת כיום שלושה שחקנים ערבים.

אבל ישנה קבוצת כדורגל אחת בישראל, בית"ר ירושלים, שאוהדיה הפכו בשנים האחרונות לסמל גזענות ושנאה נוכח סירובם לקבל שחקנים מוסלמים.

במהלך עונת המשחקים שעברה הצטרפו לבית"ר ירושלים שני שחקנים צ'צ'נים, מוסלמים. אוהדי הקבוצה יצאו מדעתם. הם הגיעו לאימונים, הפריעו למהלכם הסדיר, קיללו וירקו. בתום משחק הליגה הראשון שבו שולבו השחקנים הצ'צ'נים, נאלצה המשטרה לסייע להם להיחלץ מהמגרש לאחר שכמה אוהדים ניסו לתקוף אותם פיסית. בשיאו של המשבר הציתו אוהדים את חדר ההלבשה במועדון. בסיומה של העונה השחקנים הצ'צ'נים עזבו את הקבוצה כשתמונה אחת נצרבה בזיכרונם: ישראל היא מדינה גזענית.

גזענותם של אוהדי בית"ר ירושלים באה לידי ביטוי בעיקר במשחקים נגד בני סכנין, הקבוצה הבכירה במגזר הערבי. סכנין העפילה לראשונה לליגת העל בשנת 2003 ואז גם זכתה בגביע המדינה. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שקבוצת כדורגל מהמגזר הערבי זכתה בגביע.

בסכנין משחקים שחקנים יהודים לצד שחקנים ערבים ויש לה גם אוהדים יהודים. היא קבוצת כדורגל ככל הקבוצות. אבל כל משחק בין בני סכנין לבין בית"ר ירושלים הוא אירוע היוצא מתחום הספורט. כל משחק הוא פוטנציאל להתלקחות. כל משחק הופך לזירת התגוששות פוליטית, גם אחרי שהסתיים והשחקנים והאוהדים עזבו את המגרש.

במשחק הליגה האחרון בין שתי הקבוצות, בשבוע שעבר (17 בדצמבר), כמה אוהדים של בני סכנין הניפו דגלי פלסטין, ומנגד כמה אוהדים של בית"ר ירושלים קרעו ספר קוראן ושרפו את דפיו.

בתגובה הודיעה חברת הכנסת מירי רגב מהליכוד, שתפעל להרחקתה של בני סכנין מהליגה הישראלית. "מצב שבו קבוצה מקבלת סיוע ממדינת ישראל בעידוד הספורט ומניפה דגלי פלסטין, אינה מקובלת", כתבה בדף הפייסבוק שלה והבטיחה לפעול במלוא המרץ להשעיית הקבוצה ו"לקדם חקיקה בנושא".

רגב לא התייחסה, כלל, לשריפת הקוראן על ידי אוהדי בית"ר, ולא התייחסה לגזענות המאפיינת רבים מאוהדי הקבוצה. הדבר היחיד שהפריע לה היו דגלי פלסטין שהניפו אוהדי הקבוצה הערבית.

חובב כדורגל שנכח במשחק במגרש "דוחא" בסכנין, סיפר לי שהונפו בסך הכל שני דגלים קטנים באחד היציעים, ושרוב אוהדי בני סכנין היו אדיבים ורגועים. כשהבינו שהוא יהודי ואינו אוהד בית"ר שבא להתגרות בהם ולהקניטם, הוא הוזמן לקפה לאחר המשחק אצל יותר מאוהד אחד.

הכדורגל אינו מבחין בין דת ולאום. יש לו יכולת לגשר על פערים ולרתום אנשים למען מטרה אחת משותפת. ניצחונות, הישגיות. זו מהות הספורט. שיתוף הפעולה והאפשרות לסמוך על האחר הם מאבני היסוד של הספורט הקבוצתי.

עבאס סואן, קפטן בני סכנין בעבר, שיחק כאמור במדי נבחרת ישראל. במשחקו הרביעי בנבחרת (פברואר 2005), שהתקיים באצטדיון טדי, הוא אצטדיונה הביתי של בית"ר ירושלים, עלה סואן למגרש כמחליף וזכה לקריאות גנאי ושריקות בוז רמות מאוהדי בית"ר ירושלים שנכחו ביציעים. שחקני הנבחרת גיבו אותו אז וגינו את הקריאות הגזעניות לעבר חברם.

כעבור חודש היה זה סואן שכבש בדקה התשעים את שער השוויון לזכותה של נבחרת ישראל במשחקה במוקדמות המונדיאל נגד נבחרת אירלנד. במקום לתקוף את אוהדי בית"ר שביזו אותו חודש קודם, במקום להתלהם ולומר דברים קשים, בחר סואן לדבר על דו קיום ומתינות ולגשר על הפערים והשנאה.

סואן עבד במשך שנים בקרן החדשה ופעל נגד אלימות וגזענות במגרשים. הוא חבר מרכז פרס לשלום והיה קפטן נבחרת השלום במשחק שהתקיים נגד ריאל מדריד. סואן אפילו רצה לשחק בבית"ר ירושלים. בראיון שנערך עימו סמוך לפרישתו בעיתון הארץ הוא סיפר: "ניהלתי מאבק כדי לשחק בבית"ר ירושלים על מנת להפחית את השנאה בין יהודים לערבים. החוזה היה סגור... ידעתי שיהיה במגזר מי שיגיד שאני בוגד, שאוהדי בית"ר ירושלים לא יעודדו אותי ואפילו ינסו להרוג אותי, אבל למען קירוב לבבות החלטתי ללכת על המהלך. בסוף זה לא יצא. האנשים בבית"ר לא מספיק אמיצים, האוהדים מנהלים את הקבוצה... הסכמתי לשלם את המחיר היקר ביותר, לבוא למועדון שבו כולם ישנאו אותי, אבל כל השאר פחדו".

אם יש מקום שבו ניתן ואפשר לקרב בין לבבות, בין יהודים לבין ערבים, זו זירת הספורט. ספק אם ח"כ מירי רגב מסוגלת להשעות את קבוצת בני סכנין, רק בגלל שאוהדיה הניפו את דגלי פלסטין, אבל היא הצליחה להכניס עוד מתח מיותר למגרשי הכדורגל ולעקור עוד מסד בגשר הרעוע המחבר בין יהודים לערבים במדינת ישראל. 

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles