למשפט "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה במזרח התיכון שתציג נשק גרעיני" – המתומצת במושג "מדיניות העמימות" - נוסף בשנים האחרונות ביטוי נוסף: "ישראל שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה". בווריאציות קלות, משפט זה חזר ונישא בפיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעקבות ההסכם עם איראן שנחתם בימים אלה בז'נבה.
זהו, אם תרצו, נוסח מעודן של איום מפורש על איראן ופורום ה-5+1, שאם ההסדר שיושג בדרכים דיפלומטיות לא יניח את דעתו של מר נתניהו, ישראל תשתמש בזכות ההגנה העצמית כדי לבלום את תכנית הגרעין האיראנית בכוח הזרוע. לדעת נתניהו וחברי קונגרס אמריקאים שמצדדים בעמדתו, נסיגה מתכנית הגרעין מחייבת את סגירתם של מתקן העשרת האורניום בפורדו ושל כור המים הכבדים באראק, שבאמצעותו תוכל איראן לייצר פלוטוניום.
אל מול "זכותה של ישראל להגן על עצמה" מציבה איראן את זכותה להעשיר אוראניום ולפתח פלוטוניום. עמדה זו נתמכת במסמך שצורף לפני ארבעה חודשים לדו"ח שפרסם שירות המחקר של הקונגרס [31 ביוני], לקראת שימוע שהתקיים בסנאט. נספחc לדו"ח מצטט מדבריו של ויליאם פוסטר, מי שעמד בראש הסוכנות האמריקאית לפירוק חימוש (ACDA) ובראש המשלחת שלה לשיחות NPT (האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני).
בעדות בפני הסנאט ביולי 1968, זמן קצר לאחר החתימה על האמנה שהוא היה בין מנסחיה, אמר פוסטר כי על-פי הפרשנות האמריקאית, מותר למדינה החברה באמנה (אך לא במועדון הגרעיני), כדוגמת איראן, להעשיר אורניום ולאחסן חומרים בקיעים (Fissionable Material) לצרכים אזרחיים. כמו כן, לא מוטל על מדינה מעין זו איסור לפתח כורי כוח מתודלקים בפלוטוניום, כולל מחקר תכונותיו המתכתיות של הפלוטוניום. כל זאת, בתנאי שהמדינה אינה מפירה את סעיף 2 לאמנה, שבו היא מתחייבת להימנע מלייצר ולרכוש נשק גרעיני או התקני פיצוץ גרעיני. תנאי נוסף הוא, שהפעילות המתקיימת במתקניה תניח את דעתם של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
