משטרת ישראל חסרת אונים
שתי המכוניות שהתפוצצו לאחרונה באשקלון מעידות על רפיונה של המשטרה מול ארגוני הפשיעה. כשהעבריינים לא נרתעים מפגיעה באזרחים תמימים, אולי נדרשים כלים דומים לאלה העומדים לרשות השב"כ במאבקו נגד הטרור.
שמותיהם ידועים לכל כמו היו שחקני קולנוע מפורסמים או פוליטיקאים בכירים. אחדים מהם שמורים ומאובטחים לא פחות מראש הממשלה ושר הביטחון. לאן שהם פונים, מאבטחים רבים מקיפים אותם מכל עבר כדי להגן עליהם ולמנוע קרבה כלשהי אליהם. הם נעים ברחבי הארץ במכוניות מהודרות עם חלונות כהים. סוד ידוע הוא שהם נחשבים לאנשים אכזריים שאינם יודעים רחמים.
על אף שהם מרחיקים עצמם מאור הזרקורים, כמעט כל ישראלי יודע את זהותם של ראשי ארגוני הפשיעה בארץ. ההיכרות עימם היא זהה. כשהם צועדים לאולם הדיונים בבתי המשפט ומתיישבים על ספסל הנאשמים, תמיד יהיו מוקפים בסוללה של עורכי דין ידועים ויקרים.
זאב רוזנשטיין, יצחק אברג'יל, שלום דומרני, עמיר מולנר - אלה הם מעט מהשמות שמקשטים את רשימת ראשי הארגונים. על אף שרובם מרצים תקופות מאסר ארוכות בבתי הכלא, חבריהם, שלא לומר חייליהם בארגוני הפשע, אינם נחים על זרי דפנה. בניגוד לעבר, אז ניהלו את עסקיהם המפוקפקים הרחק מהעין הציבורית, עתה עברה זירת הפעילות שלהם לרחובות הערים הגדולות.
