דילוג לתוכן העיקרי

ילדים זה שמחה? בישראל כן, בגרמניה לא

שיחה בברלין עם עיתונאי מקומי נתנה פנים אנושיות לנתונים הסטטיסטיים על משבר הילודה הקשה בגרמניה, המנוגד לחלוטין למצב בישראל.
Surrogate mothers (L-R) Daksha, 37, Renuka, 23, and Rajia, 39, pose for a photograph inside a temporary home for surrogates provided by Akanksha IVF centre in Anand town, about 70 km (44 miles) south of the western Indian city of Ahmedabad August 27, 2013. India is a leading centre for surrogate motherhood, partly due to Hinduism's acceptance of the concept. The world's second test tube baby was born in Kolkata only two months after Louise Brown in 1978. Rising demand from abroad for Indian surrogate mother

השיחה הקלילה שהתפתחה ביני לבין העיתונאי הגרמני שישב לצדי בארוחת הערב, התגלגלה באופן טבעי לניצחונה של אנגלה מרקל בבחירות שנערכו שבוע קודם לכן [ספטמבר 23]. היינו קבוצה של ישראלים שהגיעה לברלין למפגש השנתי עם עמיתינו הגרמנים בערב החג השני של סוכות, במסגרת תוכנית למנהיגות ישראלית-גרמנית שהחלה בשנת 2000.

כשהשיחה על מרקל מיצתה את עצמה, חברי סיפר על עיסוקה המאתגר של אשתו, שכמוהו, נמצאת בשנות הארבעים לחייה. "מי שומר על הילדים כשאתם בעבודה?" שאלתי באינסטינקטיביות. "אין לנו ילדים," הוא ענה. תשובתו שיתקה אותי לרגע בשל חוסר הטקט שהפגנתי בדיעבד. מיהרתי להתנצל, אבל מהר מאוד הבנתי שהצד השני כלל לא הובך. הוא ואשתו בחרו במודע שלא להביא ילדים לעולם.

"זה לא רק אנחנו ככה במשפחה," הוא סיפר, והוסיף שגם אחיו המבוגר ממנו בשנתיים בחר שלא לעשות ילדים, וכך גם כמעט כל חבריו הקרובים - כולם אנשי קריירה משכילים ומצליחים. האינטראקציה עם ילדים אינה חסרה לו, ואמו כבר התייאשה ממנו ומאחיו, והבינה שלא תצליח לשכנע אותם להפוך אותה לסבתא. לאשתו ולו אין חרטה או הרהורים על הבחירה שעשו. החיים שלהם מלאים ומאתגרים.

גם התוכנית לעידוד הילודה שיזמה מרקל, הכוללת חופשת לידה ארוכה בשכר לאשה או לגבר והחזרי מס על כל ילד, לא גרמה לו לפקפק בהחלטתו. הוא ממש לא מעוניין לקחת על מצפונו את התחזיות הקשות המנבאות שבתוך 30 שנה אוכלוסיית גרמניה תתכווץ בשליש, מה שיגרום להשפעות הרסניות על כלכלת המדינה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי על המגמה המדאיגה בעקומת הילודה בגרמניה. אולם המפגש האישי עם אדם שנתן לסטטיסטיקה פנים הותיר בי חותם ועורר בי הרהורים: הנה יושב מולי אדם שמח ומצליח, בלי ילדים, שאינו מתנצל על החלטתו ושלם איתה ועם עצמו – עדות חיה הסותרת את הטענה שההתרבות והכמיהה לילדים הן צורך ביולוגי שטבוע בנו.

הסתכלתי עלינו, הישראלים בקבוצה. היינו כמה עשרות, כמעט כולם הורים לילד אחד עד ארבעה. לפחות שלוש נשים מאיתנו בהיריון. אפשר להעריך שכמעט כולנו מאמינים שילדים הם ציון דרך הכרחי בהגשמה עצמית, גם אם זה קורה בגיל מאוחר יחסית ולא במסגרת התא המשפחתי המסורתי.

רציתי לשאול את חברי הגרמני אם הוא חושב שיש קשר בין התכווצותה של אוכלוסיית גרמניה לבין השואה - מעין אפקט של הדור השני בגרמניה שלא רוצה המשכיות. הרי חייבת להיות סיבה לכך שרבים כל כך מבני דורו ומהדור הצעיר יותר בגרמניה הפסיקו לעשות ילדים (גרמניה אמנם אינה המדינה היחידה באירופה הסובלת מהבעיה, אך היא נחשבת למובילת המגמה.) בסופו של דבר, מחשש שאגרום לו מבוכה או חוסר נוחות, חסכתי ממנו את השאלה.

בעקבות המפגש הזה שוחחתי עם הפרופ' יעל השילוני-דולב, מומחית לסוציולוגיה של הפריון. "התשובה לשאלה שלך היא שהולדת ילדים היא לא צורך ביולוגי אלא חברתי," היא הסבירה.

לעומת גרמניה, ישראל היא "מעצמת פריון" לפי נתונים ומחקרים רבים שפורסמו לאורך השנים האחרונות. שיעור הילודה הגבוה בה תקף לכל סוגי האוכלוסיות: זוגות חד-מיניים, בין אם גברים או נשים, משקיעים משאבים כספיים ונפשיים כדי להפוך להורים; נשים דתיות שלא נישאו הופכות לאמהות באישור רבנים באמצעות תרומת זרע; וככלל, מספר הילדים הנולדים מתרומת זרע בישראל נמצא במגמת עלייה.

"ישראל וגרמניה" אומרת השילוני-דולב, "הן חברות שנמצאות משני צדי המתרס בכל הנוגע לפריון. זה נובע מתפיסות אפוקליפטיות המאפיינות את החברה הגרמנית. החשש ממלחמות ואפילו מאיכות הסביבה יוצר להם כל הזמן תחושה שהם לפני שמד. ואם כך אז בשביל מה להביא ילדים לעולם הזה?"

בנוסף, היא מסבירה, בגרמניה האבחנה היא חדה: אם אשה מביאה ילדים לעולם אז ההתפתחות המקצועית שלה תיפגע. "חוץ מזה, התרבות הגרמנית היא תרבות של אידאלים נוקשים, כך שגם ההורות צריכה להיות מושלמת, ולא יכולה לבוא עם קריירה."

"לי יש שלושה ילדים וקריירה," היא אומרת, "וכשיוצא לי לספר את זה לעמיתות למשל מגרמניה, מסתכלים עלי כמו שהחילונים בישראל יסתכלו על חרדית עם עשרה ילדים."

More from Mazal Mualem