דילוג לתוכן העיקרי

המנצח הגדול של המשבר בסוריה: פוטין

האיום של אובמה לשימוש בכוח סלל את הדרך, אבל דווקא היוזמה המתוחכמת של הנשיא הרוסי, שתמך לכל אורך הדרך באסד, היא זו שכנראה הביאה את הפתרון
Russian President Vladimir Putin holds out his arms as he walks past U.S. President Barack Obama (L) during a group photo at the G20 Summit in St. Petersburg September 6, 2013.  Above Obama is British Prime Minister David Cameron. At right is Indonesian President Susilo Bambang Yudhoyono.   REUTERS/Kevin Lamarque  (RUSSIA - Tags: BUSINESS POLITICS) - RTX139JC

אני חייב להודות שקשה לי להודות. קשה לי לכתוב שהמדיניות הרוסית ניצחה את המדיניות האמריקאית. אמנם נוח מאוד לברך על התוצאה הסופית, אבל קשה לי לברך את המדיניות של הנשיא ולדימיר פוטין ושר החוץ סרגיי לברוב, שגיבו ותמכו בעיניים עצומות בבשאר אל אסד לכל אורך הדרך המלאה בגופות.

כשתמונות זוועה של אזרחים הרוגים מילאו את מסכי הטלוויזיה בכל העולם, הקול הרוסי טען שזו פרובוקציה של המורדים. כשנשק כימי הוכנס למערכה והרג 1,400 איש, רבע מהם ילדים, הקול הרוסי טען בבטחה שאין הוכחות שאסד אחראי, ושסביר להניח שהמורדים הפעילו את הנשק האסור, והרגו אזרחים בגז סארין כדי לגרום לעולם להתערב ולחלץ אותם משרשרת ההפסדים שנחלו לאחרונה בשדה הקרב.

כשאסד עמד ליפול וצבאו כמעט קרס, הרוסים הבטיחו לו תמיכה מלאה וסיפקו לו נשק. הברית בין פוטין לאסד הייתה חשובה עד כדי כך שלנשיא הסורי הובטחו טילים מתקדמים נגד מטוסים מסוג S-300, שישראל רואה בהם איום ונשק מפר שוויון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נסע לפני חצי שנה [מאי 2013] במיוחד למוסקבה בניסיון נואש, ונאיבי צריך לומר, לשכנע את פוטין לסכל את העסקה. איך נתניהו לא הבין שזה בזבוז זמן גדול, שהוא טס עד הקרמלין למשימה אבודה מראש ? איך האמין שיש לו יכולת להסיט את מוסקבה ממסלול התמיכה העיוורת בבן בריתה היחיד שנותר במזרח התיכון, ולשנות את מדיניות התמיכה האיתנה שלה באסד, שנשארה בעינה גם כשאובמה קפץ אגרופו ואיים להלום בה?

אם פוטין היה מפגין רבע מההססנות של אובמה, אסד כבר מזמן לא היה בארמונו בדמשק. אבל הפוליטיקה של וושינגטון איננה הפוליטיקה של מוסקבה, והססנות , לבטים, או התעכבות על שיקולי מוסר, אינם משחקים תפקיד במערך השיקולים של פוטין ולברוב . אובמה היסס, הסתבך, איבד את המומנטום, ופתח פתח לדיון כלל עולמי על סוגייות של מוסר, שימוש בנשק כימי, ותפקידה של מעצמה בשמירה על שלום העולם ואזרחיו.

מנגד, בריטניה, טורקיה, הליגה הערבית וצרפת נכנסו לוויכוח, כשלכל אחת מהן יש עמדה ודרישות משלה. כל אחת משכה לכיוון אחר. הגדילה לעשות גרמניה, שראשיה התנגדו לתקיפה והדליפו לתקשורת העולמית מקורות מודיעיניים על תשדורות הארמון של אסד. כל העולם במה והתוקף, אסד, הפך לקורבן.

ואז נשלף שפן מהכובע: יוזמה רוסית שלפיה אסד יסכים לפיקוח בינלאומי על הנשק הכימי ובהמשך לפירוקו, כדי למנוע תקיפה.

רגע, האם לא נטען שהנשק הכימי שהרג 1,400 בני אדם כלל לא הופעל על ידו אלא על ידי המורדים? כל זה שולי עכשיו כשנדמה שהגענו למקצה האחרון. בשלב הזה כולם כבר מבולבלים, ושולפים טיעונים לכאן ולכאן והצעה אחת שתעניק לאסד ימי חסד נוספים, אבל תטיל פיקוח ופירוק על הנשק הכימי שבאמתחתו. והרי זה הפתרון הטוב ביותר שאפשר היה להשיג. לזה אפילו אובמה לא יכול להתנגד.

אם איראן הייתה הולכת כברת דרך כזאת , ומאפשרת פיקוח על פרויקט הגרעין ופירוקו, אפילו בנימין נתניהו היה מוחא כף ומברך בחום על היוזמה הברוכה שהסירה מעל העולם איום ביטחוני גדול. וכך, אם נרצה או לא, אי אפשר שלא להודות שפוטין הכניע את אובמה, ואפילו לברך על כך.

היוזמה הרוסית הייתה יצירתית ומתוחכמת. ולכל מי שחשב ששימוש בנשק כימי הוא טאבו שעליו אסור לעבור בשתיקה צריך לומר, שהאיום בכוח כן עשה את שלו. בסופו של דבר כל זה לא היה קורה אם אובמה לא היה מאיים על אסד. הנשיא הסורי לא היה מוכן לפיקוח בינלאומי, אלמלא היה חש את החבל נכרך לאט לאט סביב צווארו.

ויש נקודה נוספת והיא החשובה ביותר . אובמה הודה כי אינו מתכוון להכניס כוחות רגליים לסוריה ולסבך את אמריקה בעוד מלחמה, ושאינו מתכונן לסיבוב נוסח אפגניסטאן ועיראק. המהלומה האמריקאית המתוכננת נועדה להעניש את אסד, ולהתרות בו שאם ימשיך במסע ההרג הנורא שהוא מבצע בעמו, יביא השלב הנוסף הזה לפעולה הצבאית. אולם מכה אווירית על סוריה, גם אם הייתה נמשכת 90 ימים - פי שלושה מכפי שנדרש הקונגרס לאשר - לא הייתה משנה את התמונה. אסד היה שורד וכנראה גם היה מפסיק לפחד מהבלתי נודע, כי התקיפה הייתה מאחוריו.

אבל כרגע אסד מבוהל, ומסכים להכניס לסוריה כוחות בינלאומיים לפקח על הנשק הכימי שפותח בארצו. האם הוא למד לקח? האם ההרתעה של אובמה הצליחה? התשובה ברורה.

אז כן, ולדימיר פוטין , בקור רוחו ובנחישותו הוכיח שהוא המנצח הגדול של המשבר האחרון. אבל אסד לא היה מפחד, מקפל זנב ומבטיח להתנהג יפה,  אלמלא האיומים מ"השוטר של העולם".