הקו האדום המיותר של אובמה
מנהיגי ארה"ב וישראל צריכים להבין שבתמונת המציאות של המזרח התיכון יש הרבה יותר שטחים אפורים מאשר קווים אדומים.
ברק אובמה למד בדרך הקשה שצביעת קווים איננה משחק למבוגרים. אלמלא הודיע ב-20 באוגוסט בשנה שעברה כי שימוש של המשטר הסורי בנשק להשמדה המונית ייחשב "חציית קו אדום", הנשיא האמריקאי לא היה נאלץ לבחור היום בין אובדן אמינותה של ארה"ב ושחיקת יוקרתו האישית, לבין הסתבכות צבאית נוספת במזרח התיכון ומשבר ביחסיה עם רוסיה.
נכון, הכרזה על "קו אדום" מבטיחה כותרת שמנה עם רקע אדום בעמוד הראשון, ובצדה תמונה מחמיאה של מנהיג גיבור. מצד שני, הדובר צריך להביא בחשבון שקווים אדומים נחרתים עמוק בזיכרון הקולקטיבי ונהנים מתוחלת חיים ארוכה. אפשר להניח שבעתיד הקרוב לא נשמע את אובמה מדבר שוב על "קווים אדומים."
המקרה הסורי מלמד שהקו האדום של אתמול יכול להפוך מחר לשטח אפור. זאת ועוד, אחרי שאובמה בעצמו טשטש את הקו האדום הכימי של סוריה, מדוע שישראל תסמוך עליו בעניין הנשק הגרעיני של איראן? איזה ערך יהיה לקו אדום שאובמה יציב מול תוכנית לפיתוח נשק להשמדה המונית, בשעה שהוא נמנע מלהעניש רודן שהרג 1,500 בני אדם באמצעות נשק כזה?
לפני שנה בדיוק, ב-2 בספטמבר 2012, התלונן ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי בגלל סירובו של "העולם", כלומר ארצות הברית, להציב בפני איראן "קו אדום ברור", היא ממשיכה לקדם את תכנית הגרעין שלה. אילו הדברים היו נאמרים היום, צריך היה לשאול את נתניהו: ואם אובמה היה מציב 'קו אדום ברור' מול איראן, היית רגוע יותר?
