הרוב היהודי מובטח, היהודים לא בטוחים

כמה יהודים צריך שיהיו בישראל כדי שאפשר יהיה להכניס את השד הדמוגרפי לבקבוק? ערב ראש השנה תשע"ד, בישראל חיים כבר למעלה משמונה מיליון תושבים, מהם למעלה משישה מיליון יהודים. לפי הנתונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ-75 אחוזים מתושבי ישראל הם יהודים. רוב מוצק, בטוח, אבל לא בהכרח בטוח בעצמו.

האיום הדמוגרפי, אמיתי או מדומיין, ממשיך להעסיק את הרוב הזה. המדינה היהודית מוקפת במי שאינם יהודים וגם אינם ידידים. מאגר היהודים בעולם אינו גדל, ופוטנציאל ההגירה של רובו נמוך. יהודי ישראל יכולים לסמוך על יכולת הייצור העצמית שלהם אם ברצונם לשמור על אופיה היהודי של מדינתם. ואין ספק שזה רצונם: סקר של "פרויקט המדגם" מ-2011 גילה שלמעלה מ-70 אחוזים מהציבור בישראל רוצה אותה "יהודית ודמוקרטית", ועוד 14 אחוז היו מסתפקים ביהודית בלבד. 14 אחוזים אחרים, רובם הגדול ערבים, היו רוצים במדינת ישראל דמוקרטית בלבד.

אז כמה יהודים צריך שיהיו בכל עולם כדי שהעם היהודי ירגיש בטוח? בסופה של מלחמת העולם השניה, לאחר השואה, היו בעולם כ-11 מיליון יהודים, כיום יש כ-13 מיליון, בשנת 2050, אם לסמוך על התחזית הדמוגרפית של הפרופ' סרגיו דלה פרגולה, יתקרב מספר היהודים ל-15 מיליון, אבל עדיין לא יגיע אליו. זה מעט באופן מוחלט, ומעט עוד יותר כאשר בוחנים את המספר הזה ביחס לגידול במספר התושבים העולם.

ב-1945 היו בעולם 4.7 יהודים לכל אלף תושבים. שישים שנה אחר כך ירד המספר ל-2.1 יהודים לכל אלף. אכן, עם קטן, מוקף בעמים אחרים. עם שחרדותיו הדמוגרפיות מובנות הן על רקע ההיסטוריה הרצחנית שקיצצה את מספריו, והן על רקע המספרים עצמם, בלי קשר למה שעושה שאר העולם. חרדות שישראל הציונית היתה אמורה לרפא, אך שבינתיים היא נכשלת במשימה הזאת. ותיכשל כנראה גם בשנה הבאה.