כמדי שנה ב-11 בספטמבר, גם השבוע חגג נשיא סוריה את יום הולדתו. טובי הפרשנים בישראל ומחוצה לה ניבאו לו שייתלה על העמוד הגבוה ביותר, אבל אסד ציין מלאות 48 שנים בחיק יקיריו. יום ההולדת הזה היה עבורו משמח במיוחד. עם עלות השחר על דמשק הוא התבשר מפי ברק אובמה על דחיית הדיון בקונגרס בעניין תקיפה צבאית בסוריה. בשאר הצעיר, יש לנחש, זינק ממיטתו רווי אדרנלין. מתנה כזו מהדוד סם לא מקבלים בכל יום.
אלף וארבע מאות סורים הרוגים, שלושה שבועות מורטי עצבים, שתי מעצמות ואף לא ירייה אחת. פרט למורדים בסוריה, ששוב הושמו כפושטי יד שמבוקשם לא ניתן, כל המדינות השותפות בסיפור הזה צריכות להיות מרוצות. לא רק סוריה, שדחתה ואולי מוססה את איום התקיפה עליה, אלא גם נותנת החסות שלה רוסיה, שכנתה ישראל ואויבתה ארצות הברית. אנחת הרווחה עולה גם מלבנון, שחרדה מפני גלישת העימות הצבאי לשטחה; מירדן, שחששה מגל פליטים גדול; ומטורקיה, שהייתה עלולה לחטוף אש סורית כאות נקמה.
