דילוג לתוכן העיקרי

טעויות ופצעי האינתיפאדה השנייה

13 שנים מלאו לפרוץ ההתקוממות בה נהרגו אלפים משני הצדדים, ועדיין הישראלים והפלסטינים ממשיכים לנתח את התנהגותו ויכולותיו של הצד האחר באופן שגוי. כך אין סיכוי שנראה בקרוב לחיצת יד היסטורית על מדשאות הבית הלבן.
An Israeli Border Policeman and a Palestinian scream at each other face to face in the Old City of Jerusalem October 13, 2000 as the Palestinian is refused entry to the al-Aqsa mosque for Friday prayers. Israeli security forces prevented thousands of Palestinians from attending Friday prayers over concern for continued unrest and clashes following the prayers due to the increased tensions and fighting in the West Bank and Gaza Strip.  REUTERS/Amit Shabi 

JWH/WS/FMS - RTRBSE2

השבוע (27 בספטמבר) מלאו 13 שנים לפרוץ האינתיפאדה השנייה, שיש המייחסים את תחילתה לביקורו של אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, בהר הבית. בעקבות הביקור פרצו שם מהומות בהן נהרגו ארבעה פלסטינים ונפצעו מאות. השאר היסטוריה.

במהלך האינתיפאדה השנייה נהרגו מעל 4,000 פלסטינים; יותר מ-1,100 ישראלים נהרגו בפיגועי טרור. עשרות אלפים נפצעו בשני הצדדים. אם היה קיים מעט אמון ביחסי הישראלים והפלסטינים עד מבוכת קמפ דייוויד, וקמצוץ של תקווה לדו קיום ופתרון הסכסוך, הם חוסלו ברגע אחד בסוף חודש ספטמבר שנת 2000.

במהלך השנים מאז נכתבו עשרות ספרים ונערכו מאות מחקרים, שהעלו אין ספור הנחות יסוד על הסיבות לפריצתה של האינתיפאדה השנייה, מי אחראי לה, מי עמד מאחוריה וליבה את אירועיה כל השנים.

כל צד העדיף כמובן לאמץ את הטיעונים שניקו אותו מאחריות והציגוהו כקורבן. רוב הנרטיבים שאומצו וטופחו, הובילו את מקבלי ההחלטות בשני הצדדים להחלטות שהוכחו, במרבית המקרים, כשגויות. למעשה, במקום לעצור את שפיכות הדמים הנוראה הם רק החריפו אותה.

נבחן חמש הנחות יסוד שהתגלו כמוטעות:

הנחה מס' 1: אם ישראל תפעל בכוח ותחסל את ההתקוממות בעודה באיבה, ימוגרו הכוחות שהציתו אותה והשטח יחזור לקדמותו. זו הייתה טעות.

בתוך חודש אחד השתמש צה"ל, על פי הוראתו של הדרג המדיני, בעוצמת כוח מופרזת שרק ליבתה את האינתיפאדה וגייסה לשורותיה את מרבית האוכלוסייה ברצועת עזה ובגדה המערבית. מיליון הקליעים שבהם השתמש צה"ל בחודש אחד, הטביעו חותם וקבעו את אופיים של האירועים: שאין מעצורים וכל האמצעים כשרים.

הנחה מס' 2: יאסר ערפאת תכנן בקפידה את פרוץ האינתיפאדה, ואם יכותר או יחוסל, תמות עימו האינתיפאדה. גם זו הייתה טעות.

הקו שהוביל את ישראל להילחם ברשות הפלסטינית, להחלישה עד כדי ריסוקה, לרבות כיתורו של ערפאת במוקטעה והאיומים לחסלו, לא רק שלא הרגיעו את השטח אלא קוממו את הפלסטינים עוד יותר על שמנהיגם, סמל הלאומיות הפלסטינית, הושפל. הם מבחינתם דרשו לנקום את עלבונו.

הנחה מס' 3: רוב פעילי פת"ח האמינו שהתגייסותם למלחמה בישראל תשפר את מעמדם האישי והלאומי, וכי הם יכריחו את ישראל להסיק מסקנות ולהגיע לשולחן הדיונים. זו הייתה טעות.

זו בעצם הייתה הטעות הנפוצה של מנהיגי האינתיפאדה השנייה, שהאמינו שאירועי האינתיפאדה הראשונה הם שהולידו את הסכם אוסלו, ולפיכך באמצעות אינתיפאדה שניה יוכלו להביא את הישראלים לדון מחדש בהסכם שלום צודק יותר ומתוך עמדה של כוח. אבל מה שהתרחש בפועל הוא שאובדן האמון והתמיכה בהסדר שלום עם הפלסטינים הפך להיות המוטיב המרכזי בדעת הקהל הישראלית. הנחת יסוד שהפכה לקונצנזוס, שאין לסמוך יותר על כנות הפלסטינים וכי הם מעודדים רצח ישראלים.

התפיסה הזאת, שלא השתנתה עד היום, ריסקה לחלוטין את השמאל הישראלי ושינתה גם את דעתם של מי שהיו מתומכיו המובהקים של הסכם אוסלו. התחזקות הימין הישראלי ושבירת התיקו הפוליטי, שאפיין את החברה הישראלית בשני העשורים שקדמו לאינתיפאדה השנייה, הם תוצאה ישירה של ההנחה הזאת.

הנחה מס' 4: מדיניות החיסולים של ישראל. זוהי הנחת יסוד של הדרג הביטחוני הישראלי, לפיה חיסול פעילי האינתיפאדה ומנהיגיה ינקה את השטח ויביא להרגעתו ולחיסולה של האינתיפאדה. גם זו טעות.

בפועל, מדיניות החיסולים שהוביל השב"כ הישראלי, לעיתים בניגוד לדעתם של בכירי צה"ל, הפכה לסיטונית. אבל לכל פעיל שחוסל, בפת"ח או בחמאס או בג'יהאד, נמצא תמיד מחליף, מתוחכם ונחוש יותר לנקום ולהילחם בישראלים.

למעשה מדיניות החיסולים חיסלה אין ספור פעמים את קיצה של האינתיפאדה. למשל, חיסולו של ראאד אל-כרמי, פעיל בגדודי חללי אל אקצא של הפת"ח בטול כרם, בינואר 2002. מרבית החוקרים ולא מעט מבכירי מערכת הביטחון בישראל, שהיו בשעתו בתפקידם, תמימי דעים שחיסול כרמי הצית את האינתיפאדה מחדש אחרי שנראה היה שדעכה, אם בהוראתו של יאסר ערפאת שחשש מתגובת הנשיא בוש בעקבות פיגועי 11 בספטמבר או מפאת עייפות השטח.

מרגע חיסולו של כרמי, קיבלה האינתיפאדה השנייה תאוצה, ושנת 2002 נרשמה כשנה שבה פיגועי מתאבדים בחוצות ישראל הפכו לשגרה.

הנחה מס' 5: ריסוק הרשות הפלסטינית. במהלך האינתיפאדה הנרטיב הישראלי היה שפגיעה במוסדות הרשות הפלסטינית ובעיקר במנגנוני הביטחון שלה, יפחידו את אנשי הפת"ח ויאלצו אותם להתעשת ולעצור את כל מי שינסה לבצע פיגוע בישראל, מחשש לתגובתה. זו הייתה הטעות המרכזית בחשיבה הישראלית.

בדיעבד, ריסוק מנגנוני הביטחון לא רק שמוטט את מבצעיות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים אלא גם גרם לכך שכל מי שניסה או אפילו חשב למנוע התארגנות מזוינת פלסטינית, של כל ארגון, יכול היה להיחשב משת"פ ובוגד.

הרצון של הפלסטינים היה לנקום, להשיב מלחמה על כל מלחמה. את זה מקבלי ההחלטות בישראל לא השכילו להבין. בפועל, ריסוק מוסדות הרשות לא רק שלא הצמיח כוחות מתונים, אלא הצמיח את הקיצוניים, את חמאס ואת הג'יהאד האסלאמי. ועל כך נאמר, השאר היסטוריה.

13 שנים חלפו כאמור מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, ונראה שרק חלק מהשגיאות נלמדו. אמנם הישראלים והפלסטינים יודעים היום בבירור, ששבירת כל הכלים לא תביא בהכרח למציאות עדיפה שאותה יוכלו לעצב כרצונם ולטובתם, אך עדיין שני הצדדים עומדים היום פנים אל מול פנים, מנתחים את התנהגותו ואת כוונתו ובעיקר את יכולותיו של הצד האחר באופן שגוי.

בישראל וברשות הפלסטינית משוכנעים, כי ניתן להגיע להסכם רק אם נתניהו ואבו מאזן יגיעו לכלל החלטה אמיצה. אבל כמו באינתיפאדה, כך גם בזירת הקרב המדינית. מי שמכשיר את הקרקע, גורר ומאלץ את המנהיגים לקבל החלטה זה השטח. אם אבו מאזן ובנימין נתניהו לא יחושו שזה מה שהעם רוצה, שיש להם גב ותמיכה, הם לא יעשו את הצעד הנדרש כדי להתפשר.

דעות הקהל בישראל וברשות הפלסטינית עדיין לא החלימו מפצעי האינתיפאדה השנייה. הנרטיבים של אז נותרו בעינם. הישראלים לא מאמינים לפלסטינים, והפלסטינים אינם מאמינים בכנותם של הישראלים.

השלום מתחיל מבית, ולכן בלי חריש עמוק ועבודת שטח ראויה אין סיכוי לראות בקרוב לחיצת יד היסטורית על מדשאות הבית הלבן.

Join hundreds of Middle East professionals with Al-Monitor PRO.

Business and policy professionals use PRO to monitor the regional economy and improve their reports, memos and presentations. Try it for free and cancel anytime.

Free

The Middle East's Best Newsletters

Join over 50,000 readers who access our journalists dedicated newsletters, covering the top political, security, business and tech issues across the region each week.
Delivered straight to your inbox.

Free

What's included:
Our Expertise

Free newsletters available:

  • The Takeaway & Week in Review
  • Middle East Minute (AM)
  • Daily Briefing (PM)
  • Business & Tech Briefing
  • Security Briefing
  • Gulf Briefing
  • Israel Briefing
  • Palestine Briefing
  • Turkey Briefing
  • Iraq Briefing
Expert

Premium Membership

Join the Middle East's most notable experts for premium memos, trend reports, live video Q&A, and intimate in-person events, each detailing exclusive insights on business and geopolitical trends shaping the region.

$25.00 / month
billed annually

Become Member Start with 1-week free trial

We also offer team plans. Please send an email to pro.support@al-monitor.com and we'll onboard your team.

What's included:
Our Expertise AI-driven

Memos - premium analytical writing: actionable insights on markets and geopolitics.

Live Video Q&A - Hear from our top journalists and regional experts.

Special Events - Intimate in-person events with business & political VIPs.

Trend Reports - Deep dive analysis on market updates.

All premium Industry Newsletters - Monitor the Middle East's most important industries. Prioritize your target industries for weekly review:

  • Capital Markets & Private Equity
  • Venture Capital & Startups
  • Green Energy
  • Supply Chain
  • Sustainable Development
  • Leading Edge Technology
  • Oil & Gas
  • Real Estate & Construction
  • Banking

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial