קורס מבוא בנאמנות כפולה

החלטתה של השדולה האמריקאית הפרו-ישראלית איפא"ק לתמוך בהחלטת הנשיא אובמה לתקוף את סוריה ערב ההסכם עם רוסיה, מזכירה את הסיפור היהודי על העבד שהניח על צלחתו של מלכו דגים באושים. בחרונו הורה המלך לעבד לבחור בין שלושה עונשים: לאכול עד תומם את הדגים המסריחים, לקבל 50 מלקות או להיות מגורש מהעיר. מלקות יסבו כאב לגופי, אמר לעצמו המסכן; להיות מגורש מהעיר זו גזרה קשה מדי, מוטב שאוכל את הדגים המקולקלים. משהתהפכה קיבתו, הניח העבד לדגים וביקש להמיר את עונשו במלקות. לאחר שספג מנה הגונה של הצלפות, התחנן האומלל לשנות שוב את בחירתו ולעזוב את העיר. כך, במקום לקבל מלכתחילה החלטה נבונה, העבד גם אכל מהדגים המסריחים, גם קיבל מלקות וגם גורש.
שדולת איפא"ק גם ספגה ביקורת מחברי קונגרס, בהם תומכיה המובהקים בסיעה הרפובליקנית שהתנגדו בתוקף לעמדת הנשיא, גם סומנה שוב בדעת הקהל האמריקאית (והיהודית) כארגון מחרחר מלחמות וכקבוצת מיעוט שמעדיפה את האינטרסים של מדינה זרה על אלו של ארצות הברית, וגם נחשפה במערומיה, כשפורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו צידד בהסכם עם רוסיה. אייב פוקסמן, יו"ר הליגה נגד השמצה, ארגון שתמך אף הוא בעמדת אובמה, הסביר בראיון לגלי צה''ל כי "כשם שבכירי הממשל ביקשו את תמיכתנו בעניין קידום תהליך השלום, כך גם ביקשו שנתגייס בנושא התקיפה בסוריה." באותו יום [9 בספטמבר] עוד היה ידוע שגם נתניהו תומך בתקיפה.

לכאורה, נוסחה פשוטה בתכלית - ממשלים מבקשים, ארגונים יהודיים תומכים. אך מה היתה עמדתם של הארגונים הללו אילו נתניהו היה מעדיף להשאיר על כנו את בשאר אסד, "השטן המוכר", ולא להסתכן בהשתלטות אל-קאעידה על סוריה (כעמדת ישראל הרשמית בשנה הראשונה למלחמה)? האם גם אז היו תומכים בעמדת אובמה בעניין התקיפה? תזכורת: כאשר הממשל ביקש מפוקסמן וחבריו לתמוך בו בכפיית הקפאת ההתנחלויות על ממשל נתניהו, כדי לקדם את "תהליך השלום", הפעילים החרוצים השתמשו בכל כוחם וכספם כדי לסכל את המהלך.