כמה שבועות לפני הבחירות האחרונות לכנסת, פגשתי את ח"כ איתן כבל בחדר האיפור של אחד מערוצי הטלוויזיה. בדיוק סיימנו להשתתף בעוד דיון פוליטי, אחד מני רבים ששודרו אז. מפלגת העבודה עמדה על 21 מנדטים בסקרים, והייתה צפויה להיות השנייה בגודלה אחרי הליכוד ביתנו. בתוך האולפן כבל הגן בחירוף נפש על יושבת ראש המפלגה שלי יחימוביץ', והפגין ביטחון ביכולתה לגבור על בנימין נתניהו. אבל בדרך למכוניות, ברגע של גילוי נפש, הוא העריך שהעבודה תגמור עם 14-15 מנדטים.
כבל הוסיף ואמר שאין לו מושג מה קורה בתוך המפלגה או מה האסטרטגיה של קמפיין הבחירות שלה. הוא סיפר שיחימוביץ' ממדרת את כל חברי הכנסת, לא מוכנה לשמוע ביקורת, ובטוחה שאם לא תדבר על הנושא המדיני, תומכי הליכוד יעברו אליה. "זה לא יקרה", צפה כבל, "והלוואי ואתבדה. לא מנצחים ככה בחירות". אחר כך הפציר בי לא לכתוב על כך מלה.
