דילוג לתוכן העיקרי

גם פראג לא בכיס

"יש גבול עד כמה מדינה ידידותית כצ'כיה תתמוך בישראל בפורומים בינלאומיים," אומר יעקב לוי, השגריר היוצא בצ'כיה. לוי מאמין כי התקדמות, אפילו מינורית, במו"מ עם הפלסטינים תאפשר לבנות באירופה גוש תומך בישראל ומזהיר מפני המשך השחיקה ביחסינו עם האיחוד.
Pic Amb Yaakov Levy with Saul Singer.jpg

מעטים הפקידים הבכירים שמגלמים את אופיו של ה"סיוויל סרוונט" הקלאסי – עובד מדינה הממלא את תפקידו במקצוענות ללא דופי, כמו יעקב לוי, השגריר היוצא של ישראל בצ'כיה. כשפרקליטה המסור של מדינת ישראל מותח ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה ביחס לאירופה, כדאי לקובעי המדיניות בירושלים לפשפש במעשיהם, שלא לומר מחדליהם.

צ'כיה נחשבת בשנים האחרונות לתומכת העקבית ביותר בישראל. היא הייתה היחידה מבין חברות האיחוד האירופי, שהצביעה בספטמבר אשתקד בעצרת הכללית של האו"ם נגד בקשת הרשות הפלסטינית להכיר בה כמדינה שאינה חברה בארגון. "יש גבול עד כמה מדינה ידידותית כצ'כיה תתמוך בישראל בפורומים בינלאומיים," מזהיר לוי בראיון ראשון, בלעדי לאל-מוניטור, מאז שב הביתה לאחר פרישתו לגימלאות, בסוף חודש יולי. "אי-אפשר לצפות שצ'כיה תעמוד בדד לצידנו לעולמי עד."

הוא מאמין כי התקדמות, ולו גם מינורית, במשא ומתן המחודש עם הפלסטינים תאפשר לגייס מספר מדינות באירופה שיהוו, ביחד עם צ'כיה, גוש תומך בישראל. לעומת זאת, הוא מוסיף מיד, "ללא מתן תקווה לסיום הסכסוך יש סכנה לשחיקה נמשכת ביחסי ישראל-אירופה. הטקסט של 'תחולה טריטוריאלית' (הצעדים שהאיחוד החליט לנקוט נגד חברות וגופים המקיימים קשרים עם ההתנחלויות – ע.א.) חייב לשמש לנו תמרור אזהרה."

כמעט 50 שנה אני מכיר את לוי, שהסיר בשבוע שעבר את הפראק ושחרר את העניבה בתום חמש שנות שירות כשגריר בפראג. שירתנו באותו בסיס צבאי, חלקתי איתו חדר ופת לחם בדירות סטודנטים בירושלים, וליוויתי את הקריירה הדיפלומטית שלו מקורס צוערים לקונסוליה בבוסטון, מהשגרירות ברומא לעמדת שגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נבה, משם לתפקיד הסמנכ"ל להסברה במשרד החוץ, ולמשימה הדיפלומטית האחרונה בפראג. בכל מקום שבו שירת זכה לוי לשבחים, מכל המפלגות וההשקפות, על הנאמנות המוחלטת שלו לשולחיו. במהלך כל שנות כהונתו הארוכות הוא הקפיד על איפוק וריחוק מהכותרות. את הביקורת, בעיקר בנוגע למדיניות ההתנחלויות - מקור המתיחות עם אירופה - שמר לערוצים פנימיים. היום, לראשונה, לוי מרשה לעצמו לשחרר קיטור.

מה מבשר הצעד האחרון של מדינות האיחוד? האם אתה חושש שאירופה לא תסתפק בחרם על ההתנחלויות ותטיל סנקציות על ישראל?

"איני חושש מחרם כולל של אירופה, אלא מצֶבר של צעדים מצד גופים שונים, שיכול בנסיבות מסוימות לקבל תנופה חזקה יותר. לכן מתבקשת ערנות מדינית ודיפלומטית. הצהרות של בכירים ישראלים כי אין סיכוי למו"מ, או קריאה לאירופה לעסוק בנושאים אחרים, כמו סוריה ואיראן (כפי שנהגו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן - ע.א.), אינן מתקבלות באירופה בעין יפה. בני שיחי בפראג מגיבים על אמירות כאלו בנימוס אירופי, שאינו תמיד מובן בירושלים. המסר האמיתי שלהם הוא: התמקדו בפתרון הסכסוך שלכם, ואל תסיטו את הדיון למחוזות אחרים הנוחים לכם.

"להצהרות בומבסטיות של פוליטיקאים ישראלים המיועדות לציבור הישראלי יש באירופה הד שלילי, והן יוצרות סחף באהדה לישראל. הוא הדין ביחס לאיומים במהלכים צבאיים מול שכנות קרובות ורחוקות. אירופה, שאינה מאמינה בפתרונות צבאיים, סולדת מאמירות כאלו. צעדים חד-צדדיים, כמו אלה ששר הביטחון נוקט נגד דיפלומטים אירופים, אינם מועילים, בלשון המעטה. כדיפלומט זה ארבעה עשורים אני סבור שעדיפה הידברות, בייחוד עם גורם כמו האיחוד האירופי, איתו יש לנו יחסי עומק במישורים רבים וחשובים לישראל."

איך אתה מסביר את היחס המיוחד של צ'כיה לישראל?

"צריך להודות שאירופים רבים סקפטיים ביחס לנכונות שלנו להגיע להסדר. צ'כיה נוהגת כלפינו באופן שונה משאר חברות האיחוד. אני צופה שהיא תתנגד גם למהלך האחרון נגד ההתנחלויות. רבים מבני השיח שלי שם מטילים ספק דווקא ביחס לנכונות הפלסטינית להגיע להסדר, ואינם מטילים את מלוא האחריות על ישראל. צ'כיה רואה בריבונות דבר שאינו מובן מאליו, נכס שביר שיש לשמור עליו מכל משמר. לצ'כיה, כמו לישראל, היו שכנות גדולות ואגרסיביות. חוסר ערנות וחוסר החלטיות גרמו לאובדן ריבונותה פעמים מספר. הצ'כים רואים בישראל ובסביבתה מעין תמונת ראי למצבם ההיסטורי וערים לכך, שטעות בשיקול הדעת עלולה להוביל לאובדן ריבונות שעלול להימשך שנים רבות. עם זאת, הלקח העיקרי של הצ'כים מההצבעה בעצרת האו"ם היה, שאל לנו להשאיר אותם בודדים בתמיכה בישראל."

בישראל יש גורמים הטוענים, שהביקורת האירופית נגועה בצביעות ואף באנטישמיות.

"במהלך ארבע שנות כהונתי כשגריר למוסדות האו"ם בז'נבה התנסיתי בביטויים רבים של צביעות. הזירה הבינלאומית ספוגה בצביעות ובחוסר כנות, המוכתבים מאינטרסים קרים ולא מתחושת צדק. לטעמי, מוגזם לראות את הכיבוש כמקור לאנטישמיות. את עיקר שירותי עשיתי באירופה, וככלל, לא נהגתי לאבחן ביקורת על ישראל כנובעת או נגועה באנטישמיות, אלא לייחס אותה לחילוקי דעות - לעתים עמוקים אולם לגיטימיים - במסגרת שיח בין דמוקרטיות. יש ממש בטענה שמספר חברות באיחוד עוסקות בנושא שלנו ברמת מיקרו, שלוקה באובססיביות יתר, אבל זעקות שבר על צביעות ואנטישמיות אינן תחליף למדיניות יצירתית הנותנת תקווה לעתיד."

כעת, משהמשא ומתן יצא לדרך, מהן הציפיות של אירופה בכלל, ושל פראג בפרט? מה עשויה להיות תרומתו של האיחוד לתהליך? אילו גזרים הוא יכול להציע?

"אירופה מבקשת תקווה, בדל של סיכוי להתקדמות בתהליך בינינו לבין הפלסטינים. דיפלומטיה יצירתית, ולאו דווקא מחוות קונקרטיות, תוריד לחצים ותבלום יוזמות לא רצויות. התקדמות אמיתית תסייע לאירופה לנקוט קו נוקשה יותר מול טהראן, ואולי אף תקדם את שאיפתה של ישראל להיכלל במוסדות האיחוד. דרוש לכך אמנם קונצנזוס של כל החברות, שאיננו נראה באופק, אך גם בשנות השמונים של המאה העשרים, עת נאבקנו להתקבל למוסדות כמו ה-ECE (Economic Commission for Europe) וה-CD (הוועדה לפירוק נשק שליד האו"ם, Conference on Disarmament), המהלך היה נראה לא ריאלי, אך כעבור 20 שנה לא רק שהתקבלנו, אלא שכיהנתי כנשיא תורן של ה-CD  וכסגן נשיא של ה-ECE."

More from Akiva Eldar

Recommended Articles