גם פראג לא בכיס

מעטים הפקידים הבכירים שמגלמים את אופיו של ה"סיוויל סרוונט" הקלאסי – עובד מדינה הממלא את תפקידו במקצוענות ללא דופי, כמו יעקב לוי, השגריר היוצא של ישראל בצ'כיה. כשפרקליטה המסור של מדינת ישראל מותח ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה ביחס לאירופה, כדאי לקובעי המדיניות בירושלים לפשפש במעשיהם, שלא לומר מחדליהם.

צ'כיה נחשבת בשנים האחרונות לתומכת העקבית ביותר בישראל. היא הייתה היחידה מבין חברות האיחוד האירופי, שהצביעה בספטמבר אשתקד בעצרת הכללית של האו"ם נגד בקשת הרשות הפלסטינית להכיר בה כמדינה שאינה חברה בארגון. "יש גבול עד כמה מדינה ידידותית כצ'כיה תתמוך בישראל בפורומים בינלאומיים," מזהיר לוי בראיון ראשון, בלעדי לאל-מוניטור, מאז שב הביתה לאחר פרישתו לגימלאות, בסוף חודש יולי. "אי-אפשר לצפות שצ'כיה תעמוד בדד לצידנו לעולמי עד."

הוא מאמין כי התקדמות, ולו גם מינורית, במשא ומתן המחודש עם הפלסטינים תאפשר לגייס מספר מדינות באירופה שיהוו, ביחד עם צ'כיה, גוש תומך בישראל. לעומת זאת, הוא מוסיף מיד, "ללא מתן תקווה לסיום הסכסוך יש סכנה לשחיקה נמשכת ביחסי ישראל-אירופה. הטקסט של 'תחולה טריטוריאלית' (הצעדים שהאיחוד החליט לנקוט נגד חברות וגופים המקיימים קשרים עם ההתנחלויות – ע.א.) חייב לשמש לנו תמרור אזהרה."

כמעט 50 שנה אני מכיר את לוי, שהסיר בשבוע שעבר את הפראק ושחרר את העניבה בתום חמש שנות שירות כשגריר בפראג. שירתנו באותו בסיס צבאי, חלקתי איתו חדר ופת לחם בדירות סטודנטים בירושלים, וליוויתי את הקריירה הדיפלומטית שלו מקורס צוערים לקונסוליה בבוסטון, מהשגרירות ברומא לעמדת שגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נבה, משם לתפקיד הסמנכ"ל להסברה במשרד החוץ, ולמשימה הדיפלומטית האחרונה בפראג. בכל מקום שבו שירת זכה לוי לשבחים, מכל המפלגות וההשקפות, על הנאמנות המוחלטת שלו לשולחיו. במהלך כל שנות כהונתו הארוכות הוא הקפיד על איפוק וריחוק מהכותרות. את הביקורת, בעיקר בנוגע למדיניות ההתנחלויות - מקור המתיחות עם אירופה - שמר לערוצים פנימיים. היום, לראשונה, לוי מרשה לעצמו לשחרר קיטור.