בלעדי: משפחת דחלאן ביקרה בעזה

רעייתו וילדיו של מוחמד דחלאן ביקרו לפני כמה שבועות בעזה באישור חמאס, ותוך הבטחה מפורשת מראש הממשלה איסמעיל הנייה ומבכירי הזרוע הצבאית של הארגון לשמור על ביטחונם. כך גילה מקור פלסטיני בכיר לאל-מוניטור. דחלאן, שהיה מבכירי תנועת הפתח, נחשב לשנוא נפשם של אנשי חמאס, בכירים וזוטרים כאחד. בהתחשב בעוצמת האיבה בארגון כלפיו וכלפי משפחתו, ההחלטה לאפשר את הביקור אינה דבר של מה בכך. גם דחלאן עצמו הורשה להיכנס לרצועה, אך העדיף להישאר במקום מושבו בדובאי, כדי שהביקור יתקיים בפרופיל נמוך מבלי לסכן את בני משפחתו.

דחלאן היה בעבר ראש הביטחון המסכל בעזה, ואחר כך שר פנים ויועץ לביטחון לאומי בממשלת אבו מאזן. כשחמאס ביצע את ההפיכה ברצועה ב-14 ביוני 2007, מטה הביטחון המסכל בתל אל הווא היה היעד העיקרי להתקפה. לאחר שלוחמי הארגון כבשו את המתחם בקלות יחסית, הם הוציאו את אנשי הביטחון המסכל למסע השפלה ברחובות עזה. המסר שרצו אז בחמאס להעביר היה ברור: מי שרדף אחרי הארגון מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1993 הובס - וזה המחיר שמשלמים אנשיו. עד היום נוהגים בחמאס לספר על עינויים שעברו במרתפי המתחם בתל אל הווא, כשדחלאן הוביל גלי מעצרים המוניים נגד בכירי התנועה וראשיה ברצועת עזה.

בשעות הראשונות שלאחר ההפיכה פשטו אנשי עז א-דין אל קסאם על חווילתו של דחלאן בשכונת רימל בעזה, והניפו את דגל חמאס על גג הבית כסמל לניצחונם. דחלאן לא שהה באותם ימים בעזה. הוא היה בגרמניה, שם עבר טיפול רפואי בגבו. גם משפחתו הצליחה לצאת מהרצועה זמן קצר לפני קרבות הדמים. יריביו טענו כי דחלאן ברח מעזה לפני ההפיכה כי הבין שחמאס נערך לתפוס את השלטון בכוח, ובכך הותיר את אנשיו ללא מפקדם ומנהיגם. אולם דחלאן באמת סבל מכאבים בגבו, ופונה במסוקו של מלך ירדן עבדאללה לגרמניה.

אלמלא הטיפול הרפואי הדחוף שנזקק לו, ספק אם היה שורד את ההפיכה בעזה. חמאס רצה ללכוד את דחלאן חי או מת. סביר להניח שאם היה נתפס, הוא היה מוצא להורג בדיוק כמו פעילי פתח אחרים ברצועה, שכונו בערבית "ג'מעת דחלאן" (חבורת דחלאן). מי שנתפס אז ולא הוצא להורג, נורה בברכיו. בגדה המערבית יש היום עשרות פעילי פתח הסובלים נכות קשה, רבים מהם עברו קטיעת רגליים ושיקום רפואי ממושך בישראל או במרכזי שיקום אחרים בעולם. והכל בגלל הרצון לנקום במפקדם מוחמד דחלאן.

גם מערכת היחסים של דחלאן עם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, הידרדרה לשפל חסר תקדים מאז ההפיכה בעזה. אבו מאזן ניסה להטיל את כל האחריות לתבוסת הפתח על דחלאן, שמצדו האשים את היו"ר בשלטון דיקטטורי ברשות. בסופו של דבר הורחק דחלאן מהפתח ב-2011, וכיום מי שהיה האדם החזק ביותר בתנועה שוהה לסירוגין בדובאי ובקטאר. לאחרונה נודע כי דחלאן הגיש נגד אבו מאזן תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה כי יו"ר הרשות רודף אותו לאחר שיצא פומבית נגד השחיתות שלו ושל בניו. הוא דורש לקבל בחזרה את תפקידו ואת כל רכושו בגדה, שהוחרם בהוראת אבו מאזן.

על רקע השנאה המרה ששררה בשנים האחרונות בין הצדדים, מגיע ביקורם המפתיע של בני משפחת דחלאן ברצועת עזה. כניסתם לרצועה לא היתה מתאפשרת אלמלא יצר דחלאן קשר עם יריביו בחמאס, וכמובן ללא הסכמתם לבקשה. עוד נודע לאל-מוניטור, כי הקשר העקיף בין דחלאן לחאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס השוהה בקטאר, נוצר בסיוע האמיר לשעבר של קטאר חאמד בן חאליפה אל תאני.

ניתן להעריך כי המאבק בין מוחמד דחלאן ליו"ר הרשות אבו מאזן תרם ליצירת הגשר בינו לחמאס. אף שמוקדם עדיין להעריך לאן הקשר הראשוני הזה יוביל, אפשר כבר להסיק ממנו דבר אחד: עם מאמץ לא גדול, גם אויבים מרים יכולים להתפייס ולמחול זה לזה.