ההכרזה של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי [19 ביולי] על חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים מזכירה את האבחנה של אלברט אינשטיין, כי אנשים שאינם שפויים בדעתם מאמינים שאפשר לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות. עשר פעמים הוכרז על משא ומתן ישיר בין ישראל לאש"ף או לרשות הפלסטינית על הסדר קבע בשטחים. עשר פעמים המשא ומתן הסתיים, במקרה הטוב, בלא תוצאות, ובמקרה הרע בסבב של אלימות. נשיאים אמריקאים התחלפו, ממשלות בישראל נפלו, מנהיג פלסטיני הלך לעולמו, כוסיות שמפניה הושקו, מצלמות תקתקו, שיחות נפתחו, דור הלך ודור בא, טרוריסטים התפוצצו, התנחלויות פרחו והסכם אין.
כדי להבין את האתגר שממשל אובמה נטל על עצמו, נפתח בסקירה קצרה של תולדות המו"מ לסיום הסכסוך והכיבוש. האם ייתכן שהנשיא ה-44 של ארה"ב יצליח להביא את בנימין נתניהו ואבו מאזן להסכם? האם יצליח ללכת בדרך שבה מעדו שלושת קודמיו בנסיונותיהם להסיר את המכשולים בין הפלסטינים לבין שמונה ראשי ממשלה ישראלים? התשובה – בסוף המאמר.
