תקדים גוש קטיף
שמונה שנים אחרי פינויים של אלפי מתנחלים מבתיהם, הטראומה עדיין צרובה בהם. על רקע חידוש השיחות בין ישראל והפלסטינים, בימין נשבעים שפינוי דומה לא יתרחש עוד בעתיד.
בכניסה לאתר הקרוונים ניצן עצרתי ליד החנות של אסתר בוסקילה. פגשתי אותה לראשונה כשחייתה עם בני משפחתה בהתנחלות הקטנה ניסנית שבצפון גוש קטיף. כמו שאר 8,000 התושבים, גם אסתר פונתה בידי חיילים ונשלחה לגור בניצן, מתחם קרוונים ענק שהוקם על חולות העיר אשקלון כדי לקלוט את מפוני גוש קטיף.
זו הייתה שעת צהרים והחום המעיק רוקן את היישוב הארעי מיושביו. "זה לא רק החום, זה גם בגלל שכולם כאן מדוכאים," סיפרה אסתר, ספק ברצינות, ספק בצחוק, "מה אתה רוצה, לקחו מאיתנו את שמחת החיים שהייתה לנו בגוש קטיף. ומה נשאר? הילדים שלנו עוד לא יצאו מהטראומה של העקירה, אנחנו עוד לא מצאנו עבודה אמיתית, ולצערי עוד לא התגברנו על הקהילה שלנו שהתרסקה מאז שיצאנו מהגוש."
