אסירים חורגים לאלוהים
62 אסירים מצרים הכלואים בישראל פותחים בשביתת רעב, כותב שלומי אלדר, בתקווה שאולי סוף-סוף מישהו בקהיר יתעניין בהם.
הם ניצבים, רק בקושי, על השלב התחתון, בסולם המטאפורי המדרג את "חסרי הפנים" של מערכת הכליאה בישראל - הרבה מתחת לאסירים הביטחוניים הכלואים במתקני השב"ס (שירות בתי הסוהר); מתחת אפילו לפליטים מבקשי העבודה והמקלט מדארפור ואריתריאה, המוחזקים במתקני כליאה ובמחנות מעצר. אני מתכוון לשישים ושניים האסירים המצרים הכלואים בישראל. אף אחד לא רוצה בהם, אף אחד לא דורש אותם, אין אפילו מי שיתעניין בשלומם.
אחד מהם, האסיר המצרי מוחמד עיאדה, שיגר השבוע (5 במאי), באמצעות עורך דינו, מכתב לידי ארגון רופאים לזכויות אדם במצרים, בתקווה שבסופו של יום יובא בפני נשיא מצרים, מוחמד מורסי. במכתב, שהגיע לידי אל-מוניטור, כותב עיאדה:
"ממשלת מצרים שכחה אותנו. היא מתעלמת מקיומנו, ולכן אנחנו פותחים בשביתת רעב."
שביתת הרעב של האסירים המצריים, אם היא אכן יוצאת לפועל, מתקיימת במקביל לשביתת הרעב עליה הכריז לפני כשבועיים עודה טראבין, האסיר הישראלי הכלוא בכלא טורה במצרים. סיפורו של טראבין, שמהווה גם הוא מסמך של הזנחה והתעלמות מצד ממשלת ישראל, הוצג במאמר קודם שפורסם באתר זה.
