דילוג לתוכן העיקרי

ליברמן חוזר לאסטרטגיה הישנה: הערבים כהון פוליטי

דרישתו של ליברמן לכלול גם את ערביי ישראל במתווה הגיוס החדש לצה"ל היא לא יותר מאשר ניסיון נואש להראות שהוא עדיין רלוונטי.
Israel's former Foreign Minister Avigdor Lieberman (C) prays during a visit to the Tomb of the Patriarchs in the West Bank city of Hebron January 14, 2013. Entrenched in what they view as their Biblical heartland, the hardline Jewish settlers of Hebron look forward with delight to next week's Israeli election. To match ISRAEL-ELECTION/SETTLERS     REUTERS/Baz Ratner (WEST BANK - Tags: POLITICS ELECTIONS RELIGION) - RTR3CG2V

דרישתו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לכלול במתווה החדש לשוויון בנטל גם את ערביי ישראל, תוך שימוש בלשון מאיימת, היא לא יותר מאשר טריק פופוליסטי. היא נועדה לשמר אותו בתודעה כפוליטיקאי כוחני, גם עתה, בעיצומו של הקרב המשפטי שבו הוא שקוע, ולקרוץ לאלקטורט שלו שהוא עדיין רלוונטי.

לכן, לא היה זה מפתיע כאשר במוצאי שבת, רגע לפני שוועדת פרי, שדנה ברפורמה של מתווה הגיוס לצה"ל, אמורה הייתה לפרסם את מסקנותיה, צץ לפתע ליברמן. באמצעות נציגו בוועדה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונביץ', הוא איים כי אם החוק החדש לשוויון בנטל יכלול רק חרדים, אך לא יכלול ערבים, ישראל ביתנו תצביע נגדו. בסופו של דבר פוצצו ביום שני לפנות בוקר (27 במאי) דיוני הוועדה, אך היה זה בשל מחלוקת קשה על סעיף אחר: הסנקציות הפליליות שיופעלו באופן אוטומטי כלפי החרדים - אם אלה לא יעמדו ביעדי הגיוס.

אין זו הפעם הראשונה שבה ליברמן עושה שימוש בערביי ישראל למטרות פוליטיות. יו"ר ישראל ביתנו בנה אסטרטגיית בחירות שלמה על גבם של הערבים בבחירות 2009, כשנופף בסיסמה: "בלי נאמנות אין אזרחות". "המוח" שמאחורי אותו קמפיין היה היועץ האמריקאי, ארתור פינקלשטיין. האסטרטג הידוע המליץ לו ללכת בכל הכוח על מסר קליט, שאליו יוכלו להתחבר לא רק העולים מרוסיה, אלא גם ישראלים ותיקים. זאת, על רקע ההקצנה ברחוב הערבי. פינקלשטיין צדק. ליברמן "התאים בול" למסר. ישראל ביתנו גרפה בבחירות 15 מנדטים, וליברמן זכה בתפקיד שר החוץ והפך לאיש החזק בממשלת נתניהו.

באופן זהה פעל ליברמן יומיים לפני שוועדת פלסנר פרסמה את המלצותיה, ביולי 2012 - והביא לפירוקה, בטענה כי לא עסקה בגיוס ערבים. בכך טרפד ליברמן, אז שר החוץ, הזדמנות נדירה לגיוס החרדים, עוד לפני כשנה. למרבה הצער, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יישר עמו קו. הדבר הביא לפרישת שאול מופז מממשלתו ולקבורת מסקנותיה החשובות של ועדת פלסנר. אילו היו אלה מאושרות באותו הזמן, היו המסקנות מאפשרות כבר כעת את גיוסם של כמה אלפי חרדים.

אגב, ועדת פלסנר אימצה, למעשה, את העקרון של "שירות לכול", כפי שדורש ליברמן. היא רק הבהירה, בפתח מסקנותיה, כי בנוגע לגיוס הערבים, יש צורך בעבודת מטה מקיפה ומסודרת שלא נעשתה מעולם, באמצעות דיאלוג עם הציבור הערבי. בראיונות הרבים שהעניק (כולל באתר זה), הסביר ח"כ לשעבר יוחנן פלסנר כי חובת שירות לאומי לערביי ישראל היא פרוייקט נפרד - שכדי ליישמו יש צורך בעבודה מעמיקה שתתבצע לאורך זמן.

לכן, דרישתו של ליברמן כעת אינה אלא פופוליזם צרוף. גם הוא יודע היטב שגיוס הערבים הוא עניין מורכב ומסובך לא פחות מאשר סוגיית גיוס החרדים. על מנת להחליט שמטילים חובת שירות לאומי על כל צעיר ערבי בגיל גיוס, יש להקים מנגנונים נפרדים. הרי עד היום אף אחד לא נדרש לשאלה איך אפשר להחיל חובת שירות לאומי על כ-30,000 ערבים במחזור גיוס; אף אחד לא שאל מה העלות של כך, וכיצד מוציאים תוכנית כזאת אל הפועל תוך כדי הידברות.

בנוסף, במשך שבועות ארוכים ישבה ועדת פרי במטרה להביא מתווה לגיוס החרדים, כמתחייב מההסכם הקואליציוני. הוועדה מעולם לא קיבלה מנדט להציג תוכנית לגיוס ערבים. הדבר אינו מופיע כלל בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לליכוד-ביתנו, שאותו מכיר ליברמן היטב. ליברמן יכול היה להציג את הדרישה לגיוס ערבים בתקופת המו"מ הקואליציוני, אך לא עשה זאת.

כל זה לא מונע מליברמן לשוב לאסטרטגיית השימוש בערביי ישראל, ולמחזר שוב את טיעונו הערכי, לכאורה, לפיו אין סיבה שהם לא יישאו בנטל - בדיוק כמו כולם.

אין סיבה להתייחס ברצינות לאיומי ליברמן, מכיוון שהם בסך הכול ניסיון לשמור על בוחריו קרוב אליו. ליברמן יודע היטב שהחוק החדש לשוויון בנטל יעבור - אתו או בלעדיו. הוא מודע לכך שעל פי פסיקת בג"ץ, החוק כבר היה אמור להיות מיושם מזמן, וכי נתניהו לא יוכל למשוך עוד זמן. ובכל זאת הוא אינו מוותר על ההזדמנות להשתמש בערביי ישראל לצרכיו הפוליטיים.

בדרישה של ליברמן לגייס גם את הערבים, אין שום דבר ערכי או אידיאולוגי. יש בה רק ציניות, וניסיון להוכיח כי הוא עדיין רלוונטי.