ליברמן חוזר לאסטרטגיה הישנה: הערבים כהון פוליטי
דרישתו של ליברמן לכלול גם את ערביי ישראל במתווה הגיוס החדש לצה"ל היא לא יותר מאשר ניסיון נואש להראות שהוא עדיין רלוונטי.
דרישתו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לכלול במתווה החדש לשוויון בנטל גם את ערביי ישראל, תוך שימוש בלשון מאיימת, היא לא יותר מאשר טריק פופוליסטי. היא נועדה לשמר אותו בתודעה כפוליטיקאי כוחני, גם עתה, בעיצומו של הקרב המשפטי שבו הוא שקוע, ולקרוץ לאלקטורט שלו שהוא עדיין רלוונטי.
לכן, לא היה זה מפתיע כאשר במוצאי שבת, רגע לפני שוועדת פרי, שדנה ברפורמה של מתווה הגיוס לצה"ל, אמורה הייתה לפרסם את מסקנותיה, צץ לפתע ליברמן. באמצעות נציגו בוועדה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונביץ', הוא איים כי אם החוק החדש לשוויון בנטל יכלול רק חרדים, אך לא יכלול ערבים, ישראל ביתנו תצביע נגדו. בסופו של דבר פוצצו ביום שני לפנות בוקר (27 במאי) דיוני הוועדה, אך היה זה בשל מחלוקת קשה על סעיף אחר: הסנקציות הפליליות שיופעלו באופן אוטומטי כלפי החרדים - אם אלה לא יעמדו ביעדי הגיוס.
אין זו הפעם הראשונה שבה ליברמן עושה שימוש בערביי ישראל למטרות פוליטיות. יו"ר ישראל ביתנו בנה אסטרטגיית בחירות שלמה על גבם של הערבים בבחירות 2009, כשנופף בסיסמה: "בלי נאמנות אין אזרחות". "המוח" שמאחורי אותו קמפיין היה היועץ האמריקאי, ארתור פינקלשטיין. האסטרטג הידוע המליץ לו ללכת בכל הכוח על מסר קליט, שאליו יוכלו להתחבר לא רק העולים מרוסיה, אלא גם ישראלים ותיקים. זאת, על רקע ההקצנה ברחוב הערבי. פינקלשטיין צדק. ליברמן "התאים בול" למסר. ישראל ביתנו גרפה בבחירות 15 מנדטים, וליברמן זכה בתפקיד שר החוץ והפך לאיש החזק בממשלת נתניהו.
באופן זהה פעל ליברמן יומיים לפני שוועדת פלסנר פרסמה את המלצותיה, ביולי 2012 - והביא לפירוקה, בטענה כי לא עסקה בגיוס ערבים. בכך טרפד ליברמן, אז שר החוץ, הזדמנות נדירה לגיוס החרדים, עוד לפני כשנה. למרבה הצער, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יישר עמו קו. הדבר הביא לפרישת שאול מופז מממשלתו ולקבורת מסקנותיה החשובות של ועדת פלסנר. אילו היו אלה מאושרות באותו הזמן, היו המסקנות מאפשרות כבר כעת את גיוסם של כמה אלפי חרדים.
