למערכת הביטחון של טורקיה לקח כמה שעות בלבד כדי לקבוע שעקבות מתכנני פיגוע התופת הכפול בריהאנייה מובילים לדמשק. העיירה הטורקית הקטנה, ליד הגבול הסורי, לא תתאושש במהרה מן האסון שניחת עליה בשבת. שתי מכוניות תופת התפוצצו בטבורה, וגרמו למותם של 43 בני אדם. הפיגוע אינו מפתיע. מפתיעה העובדה שהתעכב זמן רב כל-כך. הייתה זו פעולת תגמול סורית על שנתיים ארוכות של שותפות טורקית בקואליציה צבאית שקמה על אסד לכלותו.
אין בסיפור הזה טובים ורעים. כל הצדדים חסרי רחמים. השאלה היא, האם מקבלי ההחלטות במערב מודעים עד תומה למפת האינטרסים ויחסי הכוחות במשבר הסורי. כאשר שומעים אישים בבית הלבן קוראים לאסד ללכת הביתה, או מחליטים להעניק למורדים אמצעי לחימה כלשהם - אף אם בלתי קטלניים – מתעוררת השאלה, מדוע דוחף המערב לערעור היציבות בסוריה. למה הוא רואה באסד את הבעיה וגם את המפתח לפיתרון, ומתעלם מחלקם המרכזי של שחקנים אחרים במשוואה. ומה מבטיח המערב לאזרחיה המסכנים של סוריה אחרי פרישת אסד? הרי זו איננה שאלה פרסונלית, אלא שאלה של חיים ומוות. מאבק על עתידה של מדינה קרועה.
