החרדים לא נבהלים מהממשלה החדשה
בעולם החרדי מאחדים שורות אל מול הגזרות הכלכליות, ומסבירים לדניאל בן סימון מדוע "הציונות גוססת".
ישיבת מיר. ירושלים.
רוב הלומדים הרימו את עיניהם מספרי התורה ושזפו את האורח החילוני במבטים סקרניים. האחרים אף לא טרחו להתעניין באורח הלא שגרתי שצעד בתוך אולם הלימוד רחב הידיים. רעש מחריש אוזניים מילא את המקום. מאות קולות שנמהלו זה לתוך זה, העניקו תחושה של הייד פארק המוני. כולם מדברים ומתווכחים וצועקים סביב סוגייה או פרשנות של המסכת התלמודית שהונחה מול עיניהם. היו שישבו והיו שעמדו. היו שהאזינו והיו שליוו את דבריהם בתנועות ידיים תיאטרליות.
האירועים הפוליטיים האחרונים רחוקים מלבשר אווירה של חג. לראשונה זה עשורים, הורכבה קואליציה ממשלתית על בסיס של מפלגות חילוניות ומפלגה דתית אחת. המפלגות החרדיות נשלחו אל המדבר הפוליטי כשהן נאנקות מצער.
ישראל החדשה דרשה גזירה שווה מהחרדים. לא עוד השתמטות מגיוס. לא עוד קבלת מענקים מהמדינה בלי תמורה. לא עוד העדפת אברכים על פני קבוצות אחרות בקואליציה. על שתי סיסמאות נסבו בחירות 2013: צדק חברתי ושוויון בנטל. החרדים הצטיירו בעיני הציבור הרחב כמי שחומקים מתחת לרדאר של שאר האזרחים. בניגוד לרצונו הפוליטי ובניגוד לנטיית ליבו, נאלץ בנימין נתניהו להתגרש מהחרדים לטובת בני זוג חדשים, שבחירות 2013 שימשו טבילת האש הראשונה שלהם: יאיר לפיד ונפתלי בנט.
