הפוליטיקה של הג'נוסייד
עקיבא אלדר מסביר מה עומד מאחורי התעלמותה המתמשכת של ישראל הרשמית מסבלם של עמים אחרים, כמו למשל העם הארמני.
ביום רביעי (24 באפריל) יציינו ברחבי העולם 98 שנה לרצח העם (ג'נוסייד) שבוצע בארמנים בידי האימפריה העות'מאנית (1915). כמדי שנה, ישראל הרשמית שותקת. מדינת היהודים, שרק לפני כשבועיים (8 באפריל) התייחדה עם ששת המיליונים שנספו בשואה, תימנע מלציין את הג'נוסייד שבוצע במיליון עד מיליון וחצי ארמנים. גם השנה מוסיף נשיא המדינה שמעון פרס, שבטקס המרכזי ביד ושם היפנה אצבע מאשימה כלפי "שוכחי השואה ומכחישיה", להתעלם מהשמדת העם האכזרית שהתחוללה כרבע מאה לפני מלחמת העולם השנייה.
כשאדולף היטלר נדרש לתגובת העולם לתוכנית "הפתרון הסופי"- השמדת העם היהודי באירופה - הוא השיב בשאלה נוקבת: "מי זוכר את השמדת הארמנים?"
גרמניה מדברת עד היום על השמדת היהודים, נוטלת אחריות לשואה, מנציחה את הקרבנות ומפצה את הניצולים. טורקיה, לא רק שמסרבת להכיר בג'נוסייד הארמני - ממשלתה מנהלת מאבק חורמה במדינות שמבקשות להזכירו ומענישה ממשלות שמכירות בו רשמית. רק לפני כשנה וחצי הודיעה טורקיה על החזרת השגריר מפריז, במחאה על הצעת החוק שעברה בפרלמנט הצרפתי, על-פיה הכחשת רצח העם הארמני תוגדר כפשע (כמה שבועות לאחר מכן בוטל החוק על ידי המועצה החוקתית.)
כך מגדירה אמנת האו"ם למניעת רצח עם, שנחתמה בשנת 1948, את המושג השמדת עם:
