דילוג לתוכן העיקרי

הפוליטיקה של הג'נוסייד

עקיבא אלדר מסביר מה עומד מאחורי התעלמותה המתמשכת של ישראל הרשמית מסבלם של עמים אחרים, כמו למשל העם הארמני.
People light candles during a special prayer marking the anniversary of mass killings of Armenians in Ottoman Empire in 1915, in the Armenian Church in Jerusalem's Old City April 24, 2012. Armenia, backed by many historians and parliaments, says about 1.5 million Christian Armenians were killed in what is now eastern Turkey during World War One in a deliberate policy of genocide ordered by the Ottoman government. Successive Turkish governments and the vast majority of Turks feel the charge of genocide is an

ביום רביעי (24 באפריל) יציינו ברחבי העולם 98 שנה לרצח העם (ג'נוסייד) שבוצע בארמנים בידי האימפריה העות'מאנית (1915). כמדי שנה, ישראל הרשמית שותקת. מדינת היהודים, שרק לפני כשבועיים (8 באפריל) התייחדה עם ששת המיליונים שנספו בשואה, תימנע מלציין את הג'נוסייד שבוצע במיליון עד מיליון וחצי ארמנים. גם השנה מוסיף נשיא המדינה שמעון פרס, שבטקס המרכזי ביד ושם היפנה אצבע מאשימה כלפי "שוכחי השואה ומכחישיה", להתעלם מהשמדת העם האכזרית שהתחוללה כרבע מאה לפני מלחמת העולם השנייה.

כשאדולף היטלר נדרש לתגובת העולם לתוכנית "הפתרון הסופי"- השמדת העם היהודי באירופה - הוא השיב בשאלה נוקבת: "מי זוכר את השמדת הארמנים?"

גרמניה מדברת עד היום על השמדת היהודים, נוטלת אחריות לשואה, מנציחה את הקרבנות ומפצה את הניצולים. טורקיה, לא רק שמסרבת להכיר בג'נוסייד הארמני - ממשלתה מנהלת מאבק חורמה במדינות שמבקשות להזכירו ומענישה ממשלות שמכירות בו רשמית. רק לפני כשנה וחצי הודיעה טורקיה על החזרת השגריר מפריז, במחאה על הצעת החוק שעברה בפרלמנט הצרפתי, על-פיה הכחשת רצח העם הארמני תוגדר כפשע (כמה שבועות לאחר מכן בוטל החוק על ידי המועצה החוקתית.)

כך מגדירה אמנת האו"ם למניעת רצח עם, שנחתמה בשנת 1948, את המושג השמדת עם:

"מעשה שנעשה בכוונה להשמיד השמדה גמורה, או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית באשר היא קבוצה כזאת".

האיש שטבע את המונח "ג'נוסייד" ונאבק למען קבלת האמנה היה המשפטן היהודי-פולני רפאל למקין. כל משפחתו הושמדה בשואה והוא עצמו הצליח להימלט לארה"ב. למקין התייחס במפורש להשמדת הארמנים כאל מקרה ג'נוסייד. לא כך ממשלות ישראל לדורותיהן. העמדה של ישראל הרשמית כלפי מה שעבר על העם הארמני הוצגה בשנת 2001, בראיון שהעניק שמעון פרס, אז שר החוץ בממשלת שרון, לעיתון טרקיש דיילי ניוז. "הארמנים עברו טרגדיה", אמר, "אבל לא ג'נוסייד."

לקראת יום הזיכרון הארמני כדאי שמישהו יפנה את תשומת לבו של הנשיא לאסופת העדויות של אנשי ניל"י (רשת הריגול היהודית שפעלה בישראל בשנת 1915 בניסיון לסייע לצבא הבריטי לכבוש את הארץ מידי הטורקים) על מה שקרה לארמנים. אולי הוא ישנה את דעתו.

להלן עדותו של איתן בלקינד, איש ניל"י שהסתנן לצבא הטורקי:

"נדהמתי לראות את מי הנהר אדומים מדם וגופות ילדים, שראשיהם ערופים, צפות על פני המים. המראה היה מחריד – ואנו חסרי אונים לעזור...". בלקינד מתאר בהמשך כיצד חיילים צ'רקסים ציוו על הארמנים לאסוף קוצים ולעורמם, קשרו את כולם, כחמשת אלפים נפש, יד אל יד סביב ערימת הקוצים, והציתו אותה: "האש עלתה לשמיים יחד עם צרחות האומללים, אשר נחרכו למוות באש המדורה", כתב. "ברחתי מהמקום, כי לא יכולתי לחזות במראה הנורא הזה. דפקתי בסוסי שירוץ בכל כוחותיו, ואחרי דהירה מטורפת של שעתיים עוד שמעתי את צעקות האומללים, עד שנדם קולם. כעבור יומיים חזרתי למקום זה וראיתי גופות של אלפי בני אנוש חרוכים."

בתזכיר שהגיש למשרד ההגנה הבריטי בנובמבר 1916 כתב מנהיג ניל"י אהרון אהרונסון: "טבח הארמנים הוא פעולה מתוכננת היטב של הטורקים, והגרמנים יהיו שותפים לעד לכלימת המעשה הזה."

הדים לדברים קשים אלה אפשר היה לשמוע ביום עיון על "הנכבה בזיכרון הלאומי של ישראל" ( מטעם מרכז וולטר ליבך לדו קיום יהודי-ערבי ומרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת ת"א), שהתקיים לפני כשבועיים (11 באפריל). באותו דיון, מתח פרופסור יאיר אורון מהאוניברסיטה הפתוחה ביקורת חריפה על אדישותה של האליטה הפוליטית והאקדמית בישראל לאסונם של עמים. אורון, שמנהל במשך שנים מאבק עיקש למען הכרה בג'נוסייד הארמני, טען מאוחר יותר, בשיחה עם אל-מוניטור: "הם מחללים בכך את זכר השואה". ואכן, לבד מקומץ פוליטיקאים משמאל ומימין, אף אחד ממנהיגי הזרם המרכזי של הפוליטיקה הישראלית לא הגיע. לגביהם, כל ניסיון לרמוז שגם בני עמים אחרים נרדפו ונטבחו ממניעים גזעניים, נחשב ל"זילות השואה" (הם עצמם, לעומת זאת, מרבים להשתמש במילה "שואה", בעיקר כשהם מבקשים להפחיד את הציבור הישראלי מפני האיום האיראני). הג'נוסייד בעם הארמני אינו מסווג אצלם כסוגיה אנושית-יהודית-מוסרית. גם האוניברסיטאות בישראל מסתפקות בלימודי השואה היהודית ואינן מגלות עניין באסונם של עמים אחרים. למרות זאת, ביוזמתו של אורון פתחה האוניברסיטה הפתוחה לפני מספר שנים קורס על הג'נוסייד, שמבוקש מאוד בקרב הסטודנטים.

שאלת ההכרה ברצח העם הארמני בקרב מקבלי ההחלטות בישראל נגזרת, אם כן, מהפוליטיקה. מיחסי ישראל-טורקיה- ארצות הברית. למי איכפת מהיחסים עם ארמניה הקטנה ( שלושה מיליון תושבים)? למעשה, ישראל אפילו הרוויחה לאחרונה כמה מיליוני דולרים מהחלטה של ממשלת טורקיה לבטל עסקת נשק עם צרפת, כפעולת תגמול על אותו חוק שהוזכר קודם נגד הכחשת הג'נוסייד הארמני.

בשנת 2007 החליטה הכנסת להסיר מסדר היום הצעה של ח"כ חיים אורון ממרצ לדון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ברצח העם הארמני. ההחלטה התקבלה בעקבות הוראה של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ושל שרת החוץ ציפי לבני, בשל החשש שהמשך העיסוק בנושא הזה יגרום למשבר ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל לטורקיה.

בדיון שהתקיים בכנסת כעבור חמש שנים (12 ביוני, 2012) חרף התנגדותו של הדרג המדיני,התוודה השר גלעד ארדן שייצג את הממשלה, כי "כל הדיון מתקיים על רקע היחסים בין ישראל לטורקיה". מאומה לא השתנה.

בימי השפל ביחסים עם טורקיה, בעקבות ניסיון ההשתלטות הכושל על המשט לעזה שהוליד את "משבר המרמרה" (מאי 2010), היו בישראל אנשי ימין שהציעו "להעניש" את הטורקים על ידי הכרה בג'נוסייד הארמני. ומה היינו עושים עכשיו? האם, כהשלמה להתנצלותו, היה נתניהו מבטל את ההכרה ברצח העם הארמני? "כאדם וכיהודי" מתרעם יאיר אורון למשמע הרעיון הזה "אני בוש ונכלם שסוגיה מוסרית עקרונית מאין כמוה נהפכה לכלי משחק".

לשכתו שלהנשיא פרס לא הגיבה לשאלת אל-מוניטור האם הוא שינה את דעתו ביחס לג'נוסייד בעם הארמני.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles