הפייסבוק ניצח את מזנון הכנסת

באחד מימי חודש יוני 2006, הגיע המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, למזנון חברי הכנסת, והתמקם בשולחן הקבוע שלו, סמוך לחלון. היועצת שלו  פנתה לארגן עבורו את מגש ארוחת הצהריים, והוא נותר לבדו.  מיהרתי, יחד עם שאר הכתבים הפוליטים, לעוט על המציאה.

באותם ימים חוו תושבי שדרות עוד מתקפת קאסמים ששיבשה את שגרת חייהם. הם דרשו מהממשלה תשובות.

התיישבנו סביב  פרס וניסינו לדובבו. הוא היה נטול יועץ תקשורת, כמקובל,  ובמצב רוח לדבר. בכלל, פרס היה ידוע כפוליטיקאי שאוהב את ההתגודדות סביבו כשהגיח למזנון הכנסת, את חילופי העקיצות עם העתונאים ואת האווירה הלא פורמאלית.

באותה פעם,  כל שאלה שנזרקה לכיוונו נענתה מייד במשפטים שמהם נוצרות כותרות עיתונים. "אדוני, האם אתם מתכוונים לעשות משהו בנוגע לקאסמים?", שאלנו, וקיבלנו בתשובה: "עכשיו צריך לומר לפלסטינים 'קאסמים שמאסמים'. אז מה? אנחנו לא נזוז מכאן", רטן פרס והוסיף: "צריך להפסיק להיות היסטריים. גם בקריית-שמונה היו הפגזות במשך שנים והחזקנו מעמד."