ההפגנות ההמוניות והאלימות בגדה המערבית בימים האחרונים היו התפתחות צפויה. כל כך צפויה, שבכירים במערכת הביטחון בישראל מדברים כבר בערך שנתיים על האפשרות של התפרצות אלימה בשטחים, וצה"ל נערך עמוקות לתסריט השלילי הזה.
יותר מכל, ההתפתחויות הללו מעידות על מערבולת האיוולת שבה נתון האזור כולו, מערבולת שהיא כולה תוצר של פעולות השחקנים עצמם. ישראל לא השכילה לנצל את שנות השקט האחרונות – שקט שהוא תוצר של פעולתה היעילה של מערכת הביטחון הישראלית והאינטרס של הרשות הפלסטינית - כדי ליצור מתווה אפקטיבי להתקדמות בתהליך המדיני. למעשה, הממשלה האחרונה בישראל נתנה את הרושם שהיא נגררת בחוסר ברירה, רוקעת ומצווחת, לניסיונות החידוש של תהליך השלום. בשיח הפוליטי הישראלי החלו לעלות רעיונות מופרכים על סיפוח חלק מהשטחים, או המשך הסטטוס קוו כמדיניות מתמשכת. כאילו שהמצב הקיים הוא בר קיימא, ולא משבר תמידי הממתין לפיצוץ.
