על "התקרית הדיפלומטית" בין ישראל לשגריריה

רון פרושאור הוא מטובי השגרירים שקמו לשירות החוץ הישראלי. הוא היה מספר 3 בשגרירות בוושינגטון, הוא היה מנכ"ל משרד החוץ בימיו של סילבן שלום, הוא היה שגריר מוערך בלונדון ועכשיו הוא מוביל את ההסברה והדיפלומטיה הישראלית בתפקידו כשגריר באו"ם. לפרושאור יש יתרון פוליטי נוסף בימים אלה: הוא איש ימין. מובהק, מנומק, בהיר מחשבה. הוא לא שייך לימין האידיאולוגי, הוא לא מתנחל ולא חובש כיפה, אבל הוא איש ימין גאה, שפוי ורהוט. במילים אחרות, נכס להסברה הישראלית, נכס לימין הישראלי, נכס לנתניהו ולליברמן, שמינה אותו לתפקיד.

לפני כשבועיים השתתף פרושאור באירוע בירושלים, שהתקיים במסגרת כנס השגרירים הישראלים השנתי. פעם בשנה מגיעים שגרירי ישראל מכל מדינות הים לבירת ישראל כדי לשמוע ולהשמיע, לתדרך ולקבל תדרוכים. במהלך הרצאה שנשא בפניהם היועץ לבטחון לאומי יעקב עמידרור, עשה פרושאור את שגיאת חייו והרים את ידו כדי לשאול שאלה. היא עסקה בהודעה הישראלית על הבנייה בשטח המחלוקת E1, הודעה שפורסמה למחרת הווטו האמריקאי שהוטל במועצת הביטחון לטובת ישראל. פרושאור לא חלק על עצם העמדה הישראלית המחייבת בנייה באיזור הזה, אלא על העיתוי. הוא ביקש מעמידרור מענה לשאלה "איך אנחנו יכולים להסביר מהלך כזה". בעיקר, אחרי שארה"ב העמידה את עצמה בבידוד מזהיר, ובניגוד לעמדה האמריקאית הרשמית, והתייצבה לימינה של ישראל, תוך ספיגת ביקורת בינלאומית קשה. פרושאור היווה פה לשגרירים רבים שנכחו באולם אבל לא הרהיבו אומץ להרים את היד ולשאול. למה, מה הסיבה שמדרבנת את ישראל לתקוע סכינים גם בגבם של הטובים בידידיה. מדוע להתריס ולהכעיס ולעשות הכל כדי להוכיח לכל העולם שבישראל אין רגישות מינימלית לצרכים הבסיסיים של בעלות בריתה. או, במילים של פרושאור, "איך אנחנו אמורים להסביר את זה".