הדבר האחרון שבנימין נתניהו היה צריך עכשיו, שבוע לפני הבחירות, זה ירי רקטות מעזה, לא משנה מאיזה ארגון. ירי כזה עלול לפגוע במעמדו כמר ביטחון ולחבל במאמצי ההסדרה דווקא כשישראל עושה הכל כדי למנוע עימות מזוין עם חמאס (כולל שיגורו של ראש המוסד לקטאר כדי לשכנעם להמשיך את הסיוע הכספי לחמאס) ומעניקה 7,000 אישורי עבודה בישראל לפלסטינים מעזה. אבל עוד החלטה לא שקולה של שר הביטחון נפתלי בנט טרפה לנתניהו את הקלפים והביאה להסלמה בדרום.

הכל החל אחרי שפלסטינים תיעדו בגבול עזה, סמוך לחאן יונס, דחפור של צה"ל גורר גופה של פלסטיני, איש הג'יהאד האסלאמי [23 בפברואר]. לטענת צה"ל מדובר במחבל שניסה להניח, יחד עם מחבל נוסף, מטען חבלה ליד גדר המערכת. בצילום, שעורר זעם גדול ברצועה, נראים צעירים פלסטינים מנסים למנוע מהדחפור לקחת את הגופה, במה שנראה כהתעללות לא מוסרית באדם מת ע"י "הצבא המוסרי בעולם". לאור הביקורת, הגיב בנט ביהירות תוך שהוא מאמץ את שיטת נתניהו – פשוט להאשים את השמאל: "נמאס מהביקורת הצבועה של השמאל נגד 'חוסר ההומניות' שבשימוש בדחפור כדי להביא אלינו גופת מחבל שניסה לרצוח ישראלים. רבותיי, יפי הנפש: אתם לא הומניים! חמאס מחזיק את גופות הדר ואורון".

כשהביקורת על יחס צה"ל לגופת מחבל מת התגברה, התגייסה למענו שותפתו לימינה איילת שקד: "כששר ביטחון במדינה ריבונית מחליט לא לוותר לארגון טרור שמחזיק בגופות חייליו. אתם (כוונתה לשמאל) מאבדים צלם אנוש כשאתם לא מבינים שזה הכרחי להחזרת הבנים".

בנט ושקד בוודאי יודעים, שגופות של מחבלים, כמו גם אסירים פלסטינים שחצו את הגבול ונעצרו, אינם מהווים באמת קלף מיקוח מול חמאס. מאז מבצע "צוק איתן" [2014] ישראל ניהלה מגעים עקיפים עם חמאס למען השבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, אך ללא הצלחה. חמאס מסרב לקשור את הבנות ההסדרה עם ישראל בעסקה להשבת גופות החיילים ושחרור שני האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. מערכת הביטחון כבר השלימה עם כך שלעסקה כזו יש תג מחיר, ושמימושה יהיה תלוי בנכונותה של ישראל לשלם את המחיר – שחרור מאות אסירי חמאס מהכלא תמורת גופות. נכון להיום אין נכונות כזו. בדצמבר האחרון [2019] אף טען צור גולדין, אחיו של הדר: "אח שלי אינו חלק מההסדרה, שמו לא הועלה באף שלב ובשום צורה".