הזירה הפוליטית בישראל נהפכה בחודשים האחרונים לבית מטבחיים של הפרות הקדושות של הדמוקרטיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מקעקע את מעמדן של מערכת המשפט והתקשורת; שר החינוך הרב רפי פרץ יורה חיצי רעל בלבם של בני ובנות הקהילה הלהט"בית; מנהיג מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מסית נגד נבחרי ציבור ערבים המייצגים כחמישית מאזרחי המדינה; ואם לא די לנו בעסקנים פוליטיים, לחגיגת השחיטה (הכשרה, כמובן) הצטרף כוהן דת מטעם.

הרב הראשי הספרדי לישראל, יצחק יוסף, שאמור לשמש מופת לשלום ואחווה ולהדיר רגליו מהביצה הפוליטית, הפך קהילה שלמה של אזרחים לאויבי העם היהודי. "העלו אותם פה לארץ שיהיה משקל נגד החרדים", טען הרב הבכיר, "אחר כך הם מצביעים למפלגות שמסיתים נגד החרדים ונגד הדת". יש כאלה, אבוי, התלונן "הראשון לציון", אשר הולכים לכנסייה כל יום ראשון. העיתוי של דברי ההבל הללו, שגרועים מהם יוצאים מפיהם של רבנים חדשות לבקרים, העלה את דברי הרב (שמשכורתו משולמת על ידי המדינה, דהיינו על ידי כל משלמי המסים) לעמודים הראשיים ואילץ את הפוליטיקאים והפרשנים להתייחס אליהם.

העלבון שהטיח הרב בפלח מצביעים לא מבוטל – מאות אלפי מהגרים שנכנסו לישראל מכוח חוק השבות ושאינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה – חייב את נתניהו לפרסם גינוי. מנגד, מועמד הליכוד לראשות הממשלה חייב להיזהר בכבודם של "השותפים הטבעיים" מהמפלגות החרדיות. הפתרון היה תגובה סתמית, שלפיה דברי הרב הם "אמירה מקוממת שאינה במקומה", בתוספת ציון לשבח של "אחינו ואחיותינו יוצאי ברית המועצות לשעבר", אשר "מביאים ברכה עצומה למדינת ישראל ולעם היהודי".

למשפט האחרון ראוי להוסיף - זאת לעומת אחינו ואחיותינו יוצאי הישיבות החרדיות, שמשתמטים מהצבא, אינם מביאים ברכה לכלכלת המדינה ולא מוסיפים כבוד לעם היהודי.