האם התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ישרוד את "דיל המאה"?

למרות הזעם ברשות הפלסטינית מתוכנית טראמפ ודהירתו של נתניהו לספח את השטחים, אבו מאזן עדיין עומד בלחץ המופעל עליו מכל הכיוונים ואינו שש לבטל את התיאום הביטחוני עם ישראל. ההערכה היא שכל עוד לא תהיה התנגשות אלימה נרחבת בין צה"ל לפלסטינים, ואם בהפגנות הזעם הקרובות לא יהיו נפגעים רבים, הוא יוכל להדוף את הלוחצים עליו. כדי שזה יקרה, על ישראל לעשות מאמצים כבירים ולסייע לו.

יש פרדוקס עצום בין היחס של ישראל לאבו מאזן והרשות בכל הנוגע לתיאום הביטחוני, לבין היחס הרשמי ל"סרבן במוקטעה" כפי שמכנים אותו כמה גורמים ישראלים. אין להפריז בעוצמת התיעוב כלפיו מצד מנהיגי הימין – החל בראש הממשלה נתניהו, המשך בשר החוץ והביטחון לשעבר אביגדור ליברמן וכלה בשר הביטחון הנוכחי נפתלי בנט.

בנט הוא סיפור מעניין. תוכנית טראמפ הציבה אותו בדילמה פוליטית מבחינת הבייס שלו. בנט אינו יכול לתמוך בתכנית כיוון שהיא כוללת הקמת מדינה פלסטינית, אף שהגזרים לישראל – סיפוח שטחים והתנחלויות – מתוקים מאוד מבחינתו. מנגד, כשר הביטחון, הוא חייב לגבות את הגיבוי שנותנת מערכת הביטחון לאבו מאזן, כלומר לסייע למושא תיעובו כך שלא ייכנע ליריביו מבית – אלה שלוחצים עליו לעשות מעשה ולבטל את התיאום הביטחוני.

מהו אותו "גיבוי" שנותנת מערכת הביטחון לאבו מאזן? מקור ביטחוני ישראלי ששוחח עם אל-מוניטור אומר כי ל"גיבוי" יש הרבה מאפיינים. למשל צמצום משמעותי של נקודות חיכוך בין צה"ל לפלסטינים במחסומים בגדה; צמצום כמעט לאפס של כניסת כוחות צה"ל לשטחי A (בדרך כלל למצוד אחרי מבוקשים); והנחיה לכוחות צה"ל לפעול במשנה זהירות במהלך הפגנות פלסטינים.