מערכת הבחירות היא "ממלכת אי הוודאות" – כך כתבו שופטי בג"ץ [2 בינואר] עת דחו את העתירה שבה נתבקשו לקבוע כי אין להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת המואשם בעבירות שיש עמן קלון. השופטים הסכימו עם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, כי בעיתוי הנוכחי, כשלושה חודשים לפני מועד הבחירות, מדובר בסוגיה תאורטית. סימן השאלה הגדול ביותר, הוסיפו השופטים, נוגע לתוצאות הבחירות ולזהות חבר הכנסת שעליו ימליצו רוב סיעות הבית בפני הנשיא להרכיב את הממשלה.

אמנם, אין ודאות שבנימין נתניהו יצליח לגייס רוב מקרב סיעות הכנסת, שימליץ כי הנשיא יטיל עליו את המלאכה להקמת ממשלה. יתכן שהשופטים מניחים (מקווים?) שאם "הגוש" של הנאשם בשוחד, הונאה והפרת אמונים לא השיג רוב להקמת ממשלה בבחירות אפריל וספטמבר 2019 – אז כתב האישום היה בכפוף לשימוע, הרי שהסרת הסיומת המרככת הזאת מצמצמת את סיכוייו לקבל מהנשיא מנדט להרכבת ממשלה אחרי הבחירות ב-2 במארס.

עם זאת, השופטים לא נעלו את דלתותיהם בפני העותרים. הם דחו את טענת ראש הממשלה ותנועת הליכוד, כי מדובר בסוגיה שאינה שפיטה וכי בדמוקרטיה "העם" קובע מי ראוי להנהיגו, לא בית המשפט. פסק הדין קובע שגם אם "העם" יחליט להמליך עליו מפלגה/גוש למרות שבראשם עומד נאשם בעבירות שיש עמן קלון, לבג"ץ יש סמכות לבטל את רצון העם.

ברחוב בלפור שמו בוודאי לב לאמירה של השופטים בהחלטתם לדחות את העתירה, כי סוגיית טוהר המידות של נבחרי ציבור "נוגעת לליבת ערכי היסוד שעליהם מושתתת שיטת המשפט שלנו". אפשר למצוא כאן יותר מרמז מה תהיה עמדתו של בג"ץ בנוגע לסמכותה של הרשות השופטת לבטל החלטה עתידית אפשרית של הכנסת להעניק לנתניהו חסינות מפני העמדה לדין על עבירות של פגיעה בטוהר המידות. רוצה לומר, גם לממלכת אי הוודאות יש גבולות ערכיים ומוסריים. הסמכות העליונה לעצור פוליטיקאים שמבקשים לפרוץ אותם נתונה (עדיין) בידי בית המשפט הגבוה לצדק.