כאשר הוקם צה"ל, נקבע בחוק כי שירות החובה לגברים יהיה שנתיים. לגבי נשים, צה"ל היה הצבא הראשון בעולם שבו שירות הנשים נקבע כחובה ולא כבחירה, ואורכו שנה אחת. כל זה נחקק בספטמבר 1949 במסגרת "חוק שירות ביטחון". שלוש שנים אחר כך שונה החוק והוארך השירות. מאז 1952 אמורים היו הגברים לשרת שנתיים וחצי והנשים שנתיים. במשך השנים נוצרה הבנה כי מדובר בשירות ארוך מדי, ובראשית שנות ה-60' ארך שירות הגברים שנתיים וחודשיים.
בדיוק כשגויסתי, ב-1966, החלו בצה"ל מחשבות על הארכת השירות הצבאי, ובפנקס החוגר שלי אין תאריך לסיום השירות אלא לתחילתו בלבד. כמה חודשים אחר כך נקבע – לאכזבת מחזור הגיוס שלי – כי משך השירות יחזור ויהיה שנתיים וחצי. לאחר מלחמת ששת הימים, באופוריה ההיא של הניצחון והכיבוש, היינו בטוחים כי לא יהיה צורך בשירות ארוך, אבל בינואר 1968 שוב הוארך השירות לגברים – לצורך תחזוקת השליטה במרחבים החדשים – והפעם לשלוש שנים.
כדי להדגיש את זמניותה של ההארכה, נעשתה תוספת השירות באמצעות התקנות לשעת חירום (שהן "ירושה" בריטית, שהטיל עלינו המנדט קצת פחות מרבע מאה קודם לכן). הרושם היה שלא יחלוף זמן רב, והדמוקרטיה הישראלית, שבה משך השירות הצבאי הוא הארוך בעולם המערבי, תשוב ותקצר את תקופת השירות. אבל גם ב-2019, לאחר 52 שנה, עדיין לא חזרנו לאורך השירות של שנות החמישים והשישים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.