לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן בין הפת"ח לחמאס, הוסכם בין הצדדים [10 בדצמבר] על עריכת בחירות – תחילה למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושלושה חודשים מאוחר יותר לנשיאות הרשות הפלסטינית. הנשיא המכהן, מחמוד עבאס, דרש שישראל תחזור ותאפשר גם לתושבים הפלסטינים של מזרח ירושלים להצביע (נושא שהיה במחלוקת ונפתר באופנים יצירתיים בעבר). השר לעניינים אזרחיים, חוסיין א-שייח, כבר פנה באופן רשמי לגורמים הרלבנטיים בישראל, וביקש את אישורם לכך.

אך עם כל הכבוד להסכמות הפנים-פלסטיניות, ישראל אינה רשאית להסתפק בהן. עליה לעמוד על כך ששום גורם פלסטיני המבקש להשיג את מטרתו באמצעים בלתי דמוקרטיים – לא גוף ולא אדם – לא יוכל להשתתף בבחירות הללו, כפי שנקבע בהסכם הביניים מספטמבר 1995. העובדה שחמאס כבר השתתף בבחירות הפלסטיניות הקודמות אינה יכולה להוות הצדקה לחזור על הטעות הקשה ההיא.

במהלך 2005, על רקע החלטתו הדרמטית של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לסגת באופן חד צדדי מרצועת עזה, והגעתו של הנשיא בוש למסקנה שרק דמוקרטיה תציל את העולם הערבי, הצליח בוש לשכנע את שרון לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות למועצה המחוקקת. הערכת הנשיא האמריקאי הייתה כי אם חמאס (שהחרים את הבחירות שהתקיימו קודם לכן) יחליט להשתתף בהן, הוא יעניק לגיטימציה לתהליך וגם להסכם אוסלו שהוליד אותו, וכי אם יזכה בכ-25% מהקולות הוא יוכל להפוך לגורם קונסטרוקטיבי בדמוקרטיה הפלסטינית המתהווה.