"מערכת המשפט הישראלית הוכיחה את עצמה בנושא, ותמשיך להיות המקום הראוי ביותר לפסוק בעניינים אלה", הכריז בשבוע שעבר [18 בנובמבר] ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא, "הנושא" לא קשור לכתבי האישום נגדו. "העניינים" אינם שוחד, מרמה והפרת אמונים. המחמאה למערכת המשפט לקוחה מתגובתו הנלהבת של נתניהו להצהרה של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו, אשר לפיה שאלות משפטיות בנוגע להתנחלויות הן עניינם של בתי המשפט הישראלים ולא של החוק הבינלאומי.

אכן, דורות של שוטרים, פרקליטים ושופטים הוכיחו את עצמם במשך 52 שנה כחלק בלתי נפרד ממפעל ההתנחלויות. הם שייכים לאותה מערכת משפט, שנתניהו ולהקתו טוענים עתה שהיא לא ראויה לעסוק בתיקים הפליליים של ראש הממשלה. כמו כתבי האישום שמפרטים את שלל העבירות שלו על החוק הישראלי, גם הטענה שמפעל ההתנחלויות מהווה עבירה על פי המשפט הבינלאומי נחשבת בפיו של נתניהו ל"שקרית". 

לא כך סוברים בכירי המשפטנים בארץ ובעולם, בהם תיאודור מירון, היועץ המשפטי של משרד החוץ בשלהי שנות ה-60', שכתב כבר ב-1967 בחוות דעת סודית ביותר כי הוראות אמנת ג'נבה חלות על פעולות ישראל בשטחים וכי הן גוברות על תקנות ההגנה לשעת חירום שעליהן נשענת המדינה עד עצם היום הזה.

בעתירה שהגיש לבג"ץ בשנת 1991, שאל ארגון "שלום עכשיו" מהו מעמדן המשפטי של ההתנחלויות. אפילו שופטי בית המשפט העליון לא העזו לפסוק שההתנחלויות הן חוקיות.