הפעילות האחרונה של יו"ר העבודה-גשר עמיר פרץ ברשתות החברתיות הייתה ב-9 באוקטובר [2019] בצאת יום הכיפורים, כשהביע זעזוע מהפיגוע הנפשע ליד בית כנסת בגרמניה. שותפתו להנהגת הסיעה, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, הפציעה בפעם האחרונה ברשתות בערב ראש השנה, עם ברכה כללית לשנה העברית החדשה.
מאז הבחירות האחרונות נוכחותם של השניים בתקשורת הממוסדת אינה מורגשת. בשיח הפוליטי אין זכר כמעט לסיעת העבודה-גשר, זולת בהקשר של עמדתו העיקשת של פרץ שלא לשבת עם בנימין נתניהו בממשלה. אמנם מימוש הבטחת בחירות היא דבר שראוי להערכה, אבל האם בכך מתמצה תפקידה של מפלגת השמאל הראשית? דווקא אחרי המכה שחטפה העבודה-גשר בבחירות ספטמבר, כשסיימה עם שישה מנדטים וניצלה מהכחדה, פרץ ולוי-אבקסיס היו צריכים לצאת מיד למסע שיקום במטרה להפוך לקטר שיחזיר את הרלוונטיות לשמאל הישראלי. במקום זאת פרץ ממשיך להיות נספח של כחול לבן, כדמות שולית במחנה השלום והסוציאל-דמוקרטי שהולך ונכחד.
המצב בסיעת השמאל השנייה, המחנה הדמוקרטי, לא טוב בהרבה. אמנם יו"ר הסיעה ניצן הורוביץ מפגין הרבה יותר פעלתנות ברשתות החברתיות, בתקשורת וגם בשטח. בשיאם של ימי חוסר הוודאות באשר לגורל המובלעות החקלאיות בגבול עם ירדן, הוא יצא השבוע [15 באוקטובר] לסיור בנהריים. הורוביץ הזכיר את הסכם השלום עם ירדן, וטען שהירדנים "לא מאריכים את תקופת החכירה כתגובה למדיניות הימין ונתניהו". גם אם מדובר בסך הכל בהצהרה, היא חשובה משום שהיא מבטאת תפיסת עולם ונוכחות ציבורית של מנהיג מפלגת שמאל. הורוביץ גם העניק רוח גבית לתוכניתו המהפכנית של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי להפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
לעומתו, האיש שבמידה רבה חולל את הקמת המחנה הדמוקרטי בקיץ האחרון, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, דמם מאז הבחירות. זולת כמה ציוצים אקראיים, קולו לא נשמע. אי נוכחותו בולטת משום שעד מועד הבחירות לא היה רגע של שקט מצדו. הוא לחם ונאבק וניהל מערך אופוזיציוני של איש אחד מול בנימין נתניהו. הוא פעל ודחף להקמתו של גוש מרכז- שמאל והיה קולו הברור והצלול של השמאל המדיני. הוא סיפק כותרות על בסיס יומי, אבל כאמור מאז הבחירות – נעלם.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
