ח"כ בני גנץ הוא דמות חדשה בפוליטיקה הישראלית. הקריירה שלו כפוליטיקאי היא בת פחות משנה ובתקופה קצרה זו הוא כבר צלח שתי מערכות בחירות ומיצב את עצמו כיושב ראש כחול לבן ומועמדה הטבעי לראשות הממשלה.

זה לא דבר של מה בכך. בדרך אל היעד הזה, לא רק שיצא בשלום מקמפיין הכפשות אישי מכוער של הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא גם נטרל את הספקנות מאחורי גבו מצד חבריו להנהגת כחול לבן. השיא היה בעיצומו של קמפיין בחירות אפריל, כשמספר 4 ברשימה, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אמר בראיון לערוץ 12 כי הוא יהיה עם יד אחת על ההגה, כלומר ישגיח על גנץ. הרמז היה ברור. גנץ שמע ולא אהב בלשון המעטה. אשכנזי, כמו מספר 2 בכחול לבן יאיר לפיד, נושא את עיניו אל לשכת ראש הממשלה. נוכח ההישג באפריל – כחול לבן השיגה 35 מנדטים, הקולות הספקניים הלכו ודעכו. הם דעכו עוד יותר לאחר בחירות ספטמבר, כשכחול לבן הפכה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת.

כיום גנץ הוא המותג החזק של כחול לבן. לא אשכנזי ולא לפיד, ואין על כך עוררין. דמותו, סגנונו המאופק והניסיון שהוא מתחיל לצבור בזירה הפוליטית הפכו אותו לשחקן חזק. הוא זה שאוחז כרגע במנדט להרכבת הממשלה, והוא זה שהולך לפגישות המו"מ עם נתניהו. לבדו, אחד על אחד, ללא מספר 2 שלו יאיר לפיד וללא "יד אחת על ההגה" של אשכנזי. זאת בניגוד למשל ליו"ר העבודה-גשר עמיר פרץ, שהתייצב לפגישת המו"מ עם גנץ כאשר מספר 2 שלו ח"כ אורלי לוי-אבקסיס לצדו.